פרשת וירא

שואל אבימלך את אברהם מה ראית לעשות את הדבר הזה ואברהם עונה לו "כי אמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני על דבר אשתי". מה זה אומר לנו.ישנם כל מיני אנשים מוסריים בעולם וגם אבימלך בטוח במוסריותו ולכן הוא שואל את אברהם למה לא אמרת לי מראש שאתה נשוי לשרה ואז כלל לא הייתי מתפתה לקחתה???. אלא שיש שני סוגי מוסר. מוסר אנושי ומוסר אלוקי. המוסר האנושי הוא דבר משתנה בהתאם להלכי הרוח של החברה האנושית. וכשבעיני החברה מותרים דברים מסויימים ואפילו מומלצים, מחר זה עלול להשתנות ואפילו להתהפך.כמו היחס להתיישבות שבקום המדינה אמר בן גוריון בעליה ובהתיישבות בשני אלה ננצח.והיום רואים בהתיישבות  מתנחלים כובשים ואת אנשי גוש קטיף גרשו.המוסר האלוקי אינו משתנה והוא נצחי. הוא ביציבות קבועה שכשאתה הולך לאורו באמת , אתה יכול לסמוך עליו שהוא לא ישתנה. ועל כן אומר אברהם אמירה .אם אתם מוסריים ואפילו מאוד מוסריים אך זהו מוסר שנוצר על ערכי החברה האנושית, הוא גם עם כל החולשות וההשתנות וההתהפכות של החברה .לכן על מוסר כזה אני לא סומך.ןובאמת בסוף בא אבימלך.ואומר לאברהם "אלוקים איתך בכל אשר אתה עושה." אפשר לפרש שהוא ראה הצלחה חריגה אצל אברהם ולכן יחס לו את עזרת ה' כלפיו אך במשמעות כלפינו ניתן להבין שהוא הבין שאברהם מנהל את עצמו על פי אמות מידה מוסריות של תורת האלוקים וזו הכוונה במילים "אלוקים איתך בכל אשר אתה עושה"שאתה רואה ורוצה בכל מה שאתה עושה רק את  יישום ערכי אלוקים .שנזכה שבת שלום

פרשת לך-לך

ו"אעשך לגוי גדול"-זה שאומרים אלהי אברהם."ואברכך"-זה שאומרים אלהי יצחק."ואגדלה שמך "-זה שאומרים אלהי יעקב.יכוליהיו חותמין בכולן?תלמוד לומר והיה ברכה בך חותמין ולא בהם.עד כאן רש"י בשם חז"ל. מה זהאומר לנו?. מידותיהם הנפשיות של האבות אמורות להיות השורש האישיותי שלנו. הן בותרות לכאורה זו את סו. אברהם איש החסד והאהבה. יצחק איש הגבורה והאיפוק ובשיאו בעקדה מוסר את נפשו להעקד שנאמר "וילכו שניהם יחדיו" כאיש אחד בלב אחד. האבא אברהם והבן יצחק.ומכאן שהגבורה היא בכובש את יצרו ויודע לשים את הבלמים כשבא לו להתפרץ.זה סותר לכאורה את תכונת האקטיביזם שלאברהם , שפעיל בהכנסת אורחים גיור גרים ואוהב הבריות.ויעקב איש האמת.שמלמדנו שהאמת.זה לא להגיד אותה בפרצוף באופןשהיא יכולה להיות הרסניתאלא עלפי הסבר בעל הסולם האמת היא מה שמועיל והשקר מה שמזיק. ובאמת האמת ה"יעקובית"נראית בשטח יותר כאמת של "הסתדרותניק".אלא שהאמת היא איך לגלות ולהוריד את האמת בצורה בונה ולא הורסת.אך התכונה שבה צריכים להיות בתשתית של כל ההתנהלויות גם ההתנהלות הגבורתית וגם ההתנהלות האמיתית היא תכונת אברהם שנקרא אוהבו של ה', וממילא מי שאוהב את ה',אוהב את בריותיו. ולכן זוהי החתימה  שכמו כל חתימה שנותנת תוקף למסמכים ולפקודות היא שולטת בתוקפה על כל התוכן שבמסמך וכמו שזה בחתימת פקודות ומבסמכים כך זה בחתימת התכונות שבתשתית אישיותנו בכל עשיה והתנהלות צריך שתשלוט אהבת הזולת וטובתו וטובת העולם ואהבתו ואהבת כל בריותיו כפישכותב הרב קוק זצ"ל באל המידות. "האהבה צריכה שתהיה מלאה בלב לכל.לכל הברואים כל היצורים כל הנעשים. כשהמבחן הוא אהבת נבראי סדום ועמורה ששם מתגלה עד כמה אהבת הבריות צריכה להגיע. שאברהם מנסה למצות את מקסימום האפשרות של הצלתם על כל בסיס אפשרי.ולכן אנו חותמים את הברכה בתפילת 18, ב"מגן אברהם".שנזכה  לחתימת אהבת הבריות בליבנו.(על פי ר' לוי יצחק )

 פרשת נח

 מי המבול מכונים בפנימיות התורה "המים הזידונים." ובמשמעות היומיומית מסביר הרב ברוך שלום , המים בהקשר שלילי הם צירוף בצליל של "מי" ו"מה"."מי"-שאלת פרעה מי ה' אשר אשמע בקולו", ו"מה"- מה העבודה הזאת לכם שאלת הבן הרשע.שתי שאלות אלו שנכנסות בליבנו-רצוננו ומפריעות לנו מול אתגרי ההתמודדות של עבודת ה' ותביעת המאמץ שלה מאיתנו , מאיימות להטביע אותנו ולהוציא את חיות ההתלהבות והמוטיבציה שלנו מעבודת ה'.והתיבה המציינת את המילים של התורה כלומר-"תיבה"-"מילה "בתורה , מילים אלו שבתורה,יש בתוכן את עוצמת הכל יכול -ה"מאור שבתורה" הכח הזה של ה' עוזר לנו להתגבר על השאלות הזדוניות הללו-"המיים הזידונים"-מי המבול.התיבה שרדה בצורה של לצוף על פני המים.זו דרך התמודדות של  הסתגרות בתיבה ושמירת עצמנו ממגע עם שאלות אלו על ידי איטום פנימי וחיצוני "וכפרת אותה מבית ומחוץ בכופר.כי יש מצבים שבהם השאלות הללו מתעוררות מגירוי חיצוני, ויש שהשאלות הזדוניות באות מתוך האדם לאור קשיי החיים שלו.ואת שניהם צריך לאטום ולהיות בלתי חדירים אליהם.רש"י מציין שהתיבה שקעה במי המבול אחת עשרה אמות. מה מוסיף לנו נתון זה? הלא כל התורה היא הדרכה לאדם איך להגיע לקשר עם בוראו?. שהתורה נותנת לנו כח לא רק לשרוד אלא גם לחדור למים הזידונים ולתקן גם אותם. שוקעים בהם אך לא מושפעים מהם.הקטורת יש לה אחד עשר סמנים והיא באה כהגנה מפני מלאך המוות.ועוצרת אותו.התיבה שוקעת במים ופועלת עליהם לעצור את פעולתם  גם על מי ששקע בהם שלא יהיה חדיר . וזה מרומז בפסוק "אני ה'השוכן איתם בתוך טומאתם. התורה לא רק מרוממת בכח האיטום שלה אלא מסוגלת לחגור גם לתוך מי ששקוע במים הזדונים ושאלותיהם, ולעצור את כח פעולתם הממית. לכן הנתון הזה כמה היתה התיבה שקועה במי המבול כל כך חשוב לנו. להשוות סאת לאחד עשר סמני הקטורת.כל זה בסוף מתגלה במדרגה הרבה יותר גבוהה של הפעלת המים הזידונים והפיכתם למתוקים ונושאים ,על פי המדרש, פירות בתוכם.וזה על ידי עוצמה נוספת שקיימת בתורה המתגלה על ידי משה רבינו בחציית מי ים סוף וכל הניסים שנעשו בהם ומעבר "בתוך הים ביבשה".זהו הגילוי ש"כל הרשעה כולה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ "- כלומר לא השאלות ישלטו ויפעלו עלינו אלא אנחנו נשלוט בהן וכל זה על ידי כוחה ועוצמתה המכריע של התורה שכל עניינינו להפיק מהתורה המצוות התקנות גזירות מנהגים ומעשים טובים כח אלוקי זה.שנזכה לתיבה ועוצמתה.

 

פרשת וילך

אומר משה רבינו "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא".אומרים חזל-" ביום זה נולדתי ביום זה אמות".מה זה אומר לי כאן והיום? משה נקרא בזוהר הקדוש רועה האמונה-"רעיה מהימנא". וזה אומר לי שכל יום צריך לבנות את החיסרון לאמונה מחדש. ובבניין המאמץ של לחיות את האמונה כמו שחיים בסרט שבו אתה השחקן, אין פזמ ואין וותק ואין התיישנות. וכל יום צריך לבנות אותה חזק יותר עם תחושת התחזקות חדשה וזה על ידי תרגילים בישום האמונה הולכים ומתעצמים. כמו למשל אהבת הארץ מתממשת בין השאר על ידי התגלגלות ונישוק עפרה ואבניה על פי הרמבם ביד החזקה בהל' מלכים. האם אתה מתרגל את הסרט האמוני הזה ובאיזה תכיפות. כמו כן הנשק שלך בצבאהוא תשמיש מצוה כי איתו אתה מגן על עם ישראל במלחמתמצוה. האם אתה מנשק אותו כמואת המזוזה התפיליןהספר תורה?. וכמהומה אתה מרגיש כלפיו בלב ?. וכדי שזה יהיה חדש צריך להמית את מה שבנית אתמול כאילו לא היה אתמול. וזה העניין שצדיקים ביום שבו מתו זה היום שבו הם נולדו בשורש הרוחני של התופעה הזו.זה מתגלה על ידי משה. הוא בונה האמונה בנו וזאת על ידי הכח האלוקי הבלתי מוגבל והכל יכול שנמצא במאור שבתורה.משה נקרא בשמו על שם פעולה הווית. ואם זה היה על שם שבת פרעה משתה אותו מהמים היה צריך להיקרא-"משוי." ומדוע נקרא משה כי פעולתו היא כעת -"הווית".יש שתי בחינות המניעות את האנושות והם מוחא וליבא. ויש בהם שני כיוונים מנוגדים. מצד אחד טבע האדם לרצות להפיק מכל תענוג טובת הנאה לעצמו ולקבל לעצמו את התענוג וכמה שיותר זוהי בחינת ליבא אבל של דעת "בעלי בתים" שעניינם לבנות לעצמם בתי תענוג. בניגוד להם יש דעת תורה שעניינה לרצות בלב רק להשפיע לבורא וערכיו על מנת להידמות לבורא שלאמקבל ולא זקוק לשום דבר.ובחינת מוחא גם נמצאת במתח הזה בין לדעת כל דבר מראש מה יצא לי מכל דבר שאני עושה ולדעת זאת מראש וכתנאי לכל עשיה.מנגד דעת תורה שהולכת בדרך האמונה שמתעצמת ונבנית מאי וודאות וגם כשיש וודאות בוחרים ללכת בדרךהאמונה ולא לבנות על זה על מנת לא להתמכר לכך אלא להאמין בטוב ה' ושלימות ניהולו את העולם וגם בניגוד להבנת ההיגיון במעשי המצוות המנהגים התקנות והגזרות.את היכולת ללכת הדרך זו של השפעה ואמונה נותנת התורה והמאור שבה לכל מי שיתאמץ לתרגל עצמו בדרך זו ויתפלל לכח העל טבעי האלוקי הכל יכול שרק הוא יכול לשנות ולהפוך טבע שהוא המאור שבתורה ואת התורה הזו גילה משה שמושה אותנו מהמים שבנויים בצליל המילה מים -ממי ומה."מי ה' אשר אשמע בקולו"- שאלת פרעה בחינת מוחא ,ו"מה העבודה הזאת לכם"-שאלת הבן הרשע.וכנגדם משה עם מסר האמונה וההשפעה ושיש רק ה' בעולם ונתן את הכח האלוקי הזה בתורה להפוך כל אחד מאיתנו מפרעה והבן הרשע שבנו ,לאמונה והשפעה- משה שבתוכנו .היכולת לישם זאת זה כל יום להמית את האתמול ולבנות מחדש את האמונה וההשפעה מחדש. ורק כשממיתים את האתמול ובונים זאת מחדש ויותר בעוצמה נבנית האמונה וזה דברי משה ביום זה נולדתי וביום זה אמות על מנת שאוולד מחדש עם אמונה חדשה.זה גם המסר לכהן הגדול כלומר מי שרוצה לכהן בשליחות בגדול לשאת בתולה. כלומר להתחבר להתחדשות השליחות כאילו רק  כעת הוא נישא ופעם ראשונה שנוגע באמונה עם כל ההתלהבות והחשיבות של ההתחלה. שנזכה כל יום להמית את הבניין על אמונת האתמול על מנת לבנות את אמונת היום בעוצמה גדולה יותר.(על פי ברכת שלום על התורה.)

כתוב בפרשה שמשה נתן את התורה ללויים ואמר להם לשים אותה בצד ארון ה'.רש"י מביא מחלוקת חז"ל .יש אומרים שדף היה מחוץ לארון וצמוד לו ששם הונחה התורה, ויש אומרים שבתוך הארון בצד הלוחות.אנו לא עוסקים בהסטוריה אלא בהוראת התורה לנו איך לדבוק בה'.אז מה זה אומר לי.הזוהר הקדוש כותב שהתורה נקראת תרי"ג עיטין ותרי"ג פיקודין. מסביר בעל הסולם שיש שתי פעולות של התורה. היא נותנת עצות איך להיתקן-"עיטין" , ואחרי שמתוקנים  היא נותנת את    התענוגים שה' מגלה לנו  בתורה אך כל זמן שאנו בגוף הביולוגי זה מתגלה כפיקדון וניתן בפועל אחרי הפטירה.-"פיקודין".משל על כך שאתה מקבל צ'ק ממפעל הפיס של מליוני שקלים וזמן הפרעון בעוד חודשיים. למרות זאת, השמחה גדולה כאילו נפרע הצ'ק" כי כל העומד להיגבות כגבוי דמי".שני השלבים הללו מתגליםבשתי הדעות בחז"ל מי שאמר שהתורה הונחה מחוץ לארון מדבר על שלב פעולתה כעצות שמתקנות אותנו להיות ראויים להחשף ללוחות שהן החירות האמיתית "אל תקרי חרות על הלוחות אלא חירות".כי התורה הופכת לנו את הרצון לרצון רק לתת ולא לקבל ואז אין לך אכזבה שלא קיבלת ואתה בחירות ממלאך המוות שהורג אותך בחיים עם האכזבות של ציפיית הרצון לקבל ובכך שהוא מפתח בך את ההתרחקות מהבורא שאין לו רצון לקבל.הדעה השניה בחז"ל מדברת על מדרגת התורה אחרי שכבר תוקן האדם ואז הוא כבר יכול להחשף לתענוגים שבתורה ללא שהוא מתמכר אליהם וזה התורה שהונחה בתוך הארון אך בצד הלוחות שפירושו שלא משתמש באור ותענוגי התורה לעצמו אלא מצד עצמו שם את התענוג בצד, ואם משתמש בזה זה רק בשליטה שזה לכבוד ה' ולכבוד מטרתו להיטיב לנבראיו.ופה גם מתגלה בענף ההלכתי ההלכה שהתורה מתעסקת עם שני סוגי לומדים. כתוב בהלכות תלמוד תורה שאין מלמדים תורה לתלמיד שאינו הגון .וההגדרה של הראשונים היא שאין בו יראת שמיים והגדרה נוספת שאין תוכו כברו. אבל מנהיגים אותו בדרך ישרה ובודקים אותו ואז מלמדים אותו תורה. האם החינוך הזה שמדריכים אותו בדרך הישר ובודקים אותו שייך לתורה וכוחה האלוקי ולבית המדרש?. כתשובה לכך מגיע הסיפור על חידושי הרי"ם שכשחנך את בית המדרש בגור נהרו פניו שמחה והסביר שהתחדש לו חידוש על הגמרא במסכת ברכות שמספרת על ר' אלעזר בן עזריה שסילק את שומר בית המדרש והתווספו מאות ספסלים של לומדים לבית המדרש  . וחלשה דעתו של רבן גמליאל  שכשהיה נשיא, העמיד שומר בבית המדרש למנוע ממי שאין תוכו כברו ללמוד בבית המדרש. ומדוע חלשה דעתו כעת?האם כשהעמיד את השומר לא ידע שהוא מונע תורה מהם?. אלא שראה שכשהם נכנסו לבית המדרש בעקבות סילוק השומר, התורה תיקנה אותם והכשירתם באישיות להיות ראויים ללמוד. ואת זה ראה רק כעת. מסיפור זה אנו למדים שאין מי שהתורה לא מתקנת אותו בבית המדרש אלא שהיא פועלת בשתי הפעולות שהזכרנו מתקנת אותנו ואח"כ ממלאת אותנו בשלימותה  ועל דרך הסברה אלו שתי ההבנות איפה התורה ביחס לארון וללוחות.שנזכה לשתי המדרגות הללו בתוכנו.גמר חתימה טובה

פרשת כי תצא

במלחמת הרשות שהיא בעבודת ה' המלחמה על הכוונה והמניעים שבגללם אנו מקיימים את התורה והמצוות ישנם השבים לביתם ולא יוצאים למלחמה . מי שבנה בית ולא חנכו נטע כרם ולא חיללו ארש אישה ולא לקחה.ומה זה אומר לי  היום שאין מלחמת רשות במציאות הגשמית אלא מלחמת מצוה וגם לא בהכרח שאני כעת חייל.הכהנים לפני המלחמה אמרו לא לחשוש מהאוייב ולצאת עם מלוא הביטחון בסיוע ה' יתברך שהוא מושיע אותנו. השוטרים הם הממשיכים לדבר על שלושת החוזרים מהמלחמה. הביטוי ישוב לביתו במשמעותו הפשוטה -לא יצא לקרב. אך על פי פנימיות התורה הכוונה לשוב  לבנות את החולשה שלו בקביעת חשיבות הערכים של הבורא בליבו. כאשר הדבר האחרון מהשלושה ארס אישה ולא לקחה מתייחס לשכינה הקדושה שהיא הקביעות לנוכחות חשיבות הבורא בליבנו. שאם הקשר הוא רק קשר התחלתי ולא נמשך ליציבות קבועה של נאמנות  דביקות במשימה אחריות ואמינות  ביחס לבניינים שאתה בונה בחיים שהכל נחמד ומצליח בהתחלה כי אז יש את ההתלהבות ההתחלתית של האטרקציה וככל שזה דורש מאמץ לאורך זמן אתה נשאר תקוע עם הרצונות ההתחלתים ולא מביאם לידי עמל קבוע למימושם, יש צורך לשוב לנקודת ההתחלה ולעוררה עם כל ההתלהבות שוב ושוב וזה פירושו ילך וישוב לביתו להמשיך את העמל הזה עד שקונים אותו בקביעות להרגל שהופך לטבע התנהלותי.ואז אפשר לצאת למלחמה עם האוייב כי אתה כבר רכשת את הניסיון הקרבי הכי חשוב של לוחם על הערכים בהתמדה עקשנית על המוטיבציה ואש ההתלהבות וקביעות הלחימה ולא התחלה ילדותית שנמסה תוך זמן קצר אחרי התלהבות ההתחלה.ושלושת הדברים הם קודם לבנות בית לערכים והמאפיין בית זה יציבות של הפנמה שהבית האמיתי של הלוחם זה המקום שנותן לו יציבות וקביעות של ערכים בליבו.ואח"כ ה"כרם " מקום עשיית היין שגם מזין וגם משמח כשמשתמשים בו נכון. וזה לשמר את שמחת בנין הערכים של ה' בלב וגם להיות ניזונים נפשית ורוחנית מעצם העיסוק הזה.והדבר השלישי להתחבר לעיסוק הזה חיבור של חתונה ולא של ארוסין. שיהיה חיבור שההתלהבות והרבק והמוטיבציה היא לא רק התחלתית אלא נמשכת למצב שהערכים הופכים להיות חשובים לנו כמו ש"אשתו כגופו".שנרגיש שהם ממש חלק מאיתנו ושאם אנו מתנתקים מהם או נחלשים בהם זה כמו שחתכו לנו את האברים. וזה כל פעם דיבור השוטר שבנו שמופקד על ההוצאה של התכנית לפועל-"ילך וישוב לביתו".-לשוב שוב ושוב על בניית הקביעות של שלושת הבניינים הללו באישיות שלנו ואז יש כח לנצח גם במלחמת היצר ובנין האישיות ומתוך זה במלחמה החיצונית והיא הענף הגשמי של המלחמה השורשית הזאת.(על פי ר' זאב מז'יטומיר והרב ברוך שלום)שנזכה.שבוע טוב

"כי יקרא קן ציפור לפניך בדרך בכל עץ או על הארץ אפרוחים או ביצים והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים לא תיקח האם על הבנים שלח תשלח את האם ואת הבנים תיקח לך למען יטב לך והארכת ימים"-חוץ מהמצוה המעשית וחשיבותה מה בעבודת ה' אומר לי הציווי הזה.ישנם מצבים שבהם כל אחד מאיתנו מתעורר להתאמץ ולהתייגע בעבודת ה' וערכיו. ולעיתים,אנו מקבלים התעוררות מלמעלה שנותנת לנו כח להתגבר פתאום על חולשותינו ונקודות התורפה באישיותנו,פעמים שזה קורה בימים מיוחדים כמו שבת או חג או ימי הולדת או ימים נוראים ואז אנו רואים בכך חלון הזדמנויות לתנופה שמעוררת אותנו לחולל שינוי לטובה במהלך חיינו לשפרם ולהעלותם מוסרית וערכית בדרך לה' וערכיו.ברמה היומיומית זה קורה כישנים לעיתים עד מאוחר ורוצים כח לקום ואז יש לך את הקול הפנימי שאומר לך כבר בין כה עבר היום ופוספס. מחר יש יום חדש ואז תתחיל עם יותר כח. וכך אתה מתגלגל מיום ליום כשאתה מחכה שהזמן המיוחד ידחוף אותך ויתן לך את הכח.זה רמוז במילים כי יקרא קן ציפור...והאם רובצת על האפרוחים או על הביצים. "האם" זו ההתעוררות שלא אתה עשית אלא היא עוררה אותך לתת לך חיות כמו אם רובצת לפתח את האפרוח שאין לו כח חיות עצמאי או להחיות את ההתפתחות של הביצה שלא בקעה ולא יצאו ממנה חיים עצמאיים.אך מי שתולה את יהבו על כח עליון שיעוררו מוזהר שלא יקח זאת לחיות כי אין לזה כח עמידה ללא מאמץ עצמי ויגיעה עצמית וסופו של הסומך על כך לא להאריך ימים ביכולת של רציפות תיפקודית בעבודת ה' וערכיו ומייד בסוף האטרקציה של החג תהיה קריסת כוחות וביאוס שהחג נגמר וכעת צריכים לחזור לשגרת החיים התובעת מאיתנו מאמץ.אך מי שמתעורר מעצמו ביגיעה ונזהר לא לבנות עצמו על כך יאריך ימים ביכולת הרציפות התיפקודית בעבודת ה' וערכיו ויראה בחזרה ליומיום אתגרים קורצים ומזמינים להסתערות בשמחה על הזכות והחשיבות לבצעם ולהיות שותף לתקן עולם במלכות שדי.וזו אזהרת התורה לא תיקח האם על הבנים ושלח תשלח אותה ורק את הבנים שהם ההתפתחות ללא האם התומכת ויוצרת תלות תיקח לך ואז- תהיה אריכות ימים ביכולת המאמץ.שנזכה למאמצים ערכיים לתיקון עצמנו והעולם.על פי קדושת לוי)

 

 פרשת שופטים

אם אני לא שופט ולא לומד בפקולטה למשפטים וגם לא מתכנן להיות שוטר מה זה אומר לי בעבודת ה' מה שכתוב "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"...? כל אחד מאיתנו מוציא החלטות לגבי חייו הערכיים ובכלל בכל יום ולפעמים כמה פעמים ביום ושופט את עצמו מה עליו לעשות על מנת לתקן ולשפר את חייו ובמובן הזה כל אחד שופט אך גם אם יצאה על ידו החלטה צריך לאכוף אותה ולדאוג שהיא תבוצע ובמלואה שאם לא כן החיים הופכים להיות הפכפכים ובלתי יציבים בשל התנהלות אישיותית לא נכונה. ולכן כל אחד צריך להיות השופט והשוטר הערכי של עצמו.לחבר את חייו לערכי ה' בעולם שבגדול מטרתם היא לתקן את העולם כמו שאנו אומרים בעלינו לשבח בסוף התפילה. והמשך הפסוק" בכל שעריך" מסבירים חז"ל כל אחד לפי מה שמשער בליבו. הלב הרוחני הוא הרצון שלנו שכן כתוב "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו".וכל אחד יצליח להעמיד שיפוט נכון על עצמו ולאכוף את ישום השיפוט בעבודת שיטור עצמי נכונה לפי כמה שהוא מחשיב את הערכים והצורך החיוני וההכרחי ליישמם. ולכן זה משתנה מאדם לאדם ובכל אחד מרגע לרגע כי מפלס החשיבות הזה פעם מציף אותנו ופעם יורד לשיפלות בעינינו ולא מספיק חשוב לנו. שנזכה להיות השופטים והשוטרים של עצמנו ולא של זולתנו ולהבין כמה זה חיוני והכרחי להתקדמותנו העצמית לצורך השיפור המתמיד של חיינו. שכמובן היכולת לשמר ולשפר את החשיבות הזו נרכשת על ידי תרגילים בחשיבות. כל דבר שחשוב לי אני בדרך כלל משקיע בו וככל שנשקיע בפעילות יזומה לבנות את החשיבות של קבלת החלטות וביצוען תוך כדי אמצעי תיקון שאנו מחייבים את עצמנו בהם כשאנו פותחים פערים בין ההחלטות לביצוען, כך תיבנה התנהלות יציבה של אישיותנו. ובתחבולות תעשה לך מלחמה.מלחמת בניין האישיות.ש. שלום.(על פי הרב ברוך שלום זצ"ל)

" תמים תהיה עם ה' אלהיך". רש"י מסביר התהלך עמו בתמימות ותצפה לו ולא תחקור אחר העתידות אלא כל מה שיבא עליך קבל בתמימות ואז תהיה עמו ולחלקו".מה זה אומר לי.פעמים רבות כל אחד מאיתנו שנמצא בתהליך של התמודדות קשה, מצפה מתי זה יגמר ויגיע הרגע של -החופשה, הפנסיה, השיחרור מהצבא ,המנוחה מהתיזוזים של המפקדים , השבת והזולה שבה ועוד. משמעות ציפיה זו היא שהדלק ממנו ניזונים זה העתיד שיגיע והתענוג המיוחל הטמון בתוכו, או ההתרפקות על הזיכרון מהחופשה האחרונה.זוהי נקודת תורפה מאוד שבירה כי ברגע שתישלל החופשה לה אתה מחכה או לא תגיע , לא יהיה לך עם מה ועל מה לתדלק את עצמך במוטיבציה. יש דלק אחר שהוא גם חסכוני , גם לא פגיע על ידי שלילת החופשה , והוא - העלאת מפלס החשיבות של מה שאני עושה ועוסק בו. שזכיתי למשל לשרת בצבא ושאני מרגיש את עם ישראל וארץ ישראל וחשיבותם בכל כאבי הרגלים והגב השפשפות והיבלות הזיעה והדמעות וגם לפעמים הדם.והיו הרבה יהודים שהיו רוצים לזכות לכך בדורות עברו ולא זכו.וכך גם בזוגיות ברזולוציית שימון הישבן של התינוק באישון לילה בהקפצות חוזרות ונשנות שזכיתי לישם ואהבת לרעך כמוך באופן שהדבר הגדול ביותר והחשוב ביותר מתבטא בדברים הקטנים ביותר שהופכים לגדולים. ואם מדברים כל הזמן על חשיבות הזכות לעשות את כל המעשים האלה,עד שמרגישים זאת , התוצאה היא שחשיבות זאת בבעירה המתמדת בלב הופכת בעצמה להיות הדלק. כמו שבמסע לירושלים כששאלתם כמה עוד נשאר וניסיתם שזה יהיה הדלק או במילים אחרות חיכיתם מתי יגמר אמרתי לכם קחו כח מזה שזכיתם לתת לירושלים ונופליה ולה' יתברך במתנה את הכאבים ברגלים בגב ואת השפשפות והיבלות והכוויות מהקור והחום לירושלים לארץ ולבורא. וכעת זכיתם לומר "כל עצמותי תאמרנה אהבת ה' עמו ארצו ועירו ".ואם זה משמח ומרומם אותנו זה מה שמסביר רש"י לא לחקור אחר העתידות אלא מההווה לעשות עניין של חשיבות על הזכות להתחבר דרך מה שעובר עלינו בהווה לה'.יתברך. וזה לא פגיע בתנאי שמשמרים כל הזמן את מפלס החשיבות הזאת על ידי דיבור מתמיד על כך וספרים וסופרים שמדברים על כך. ואז אנו עם הבורא ולחלקו לא בעתיד אלא בכל רגע. שנזכה .שבת שלום (על פי אש קודש על הפרשה)

 

 פרשת מסעי

 פעם כתוב מסעיהם למוצאיהם ופעם מוצאיהם למסעיהם. מה זה אומר לי ביומיום.יש מצב שבו מרגישים שלא ניתן לסבול את המציאות הקיימת וחייבים לעשות שינוי שיקדם אותנו. וזה נקרא לצאת מהמצב למסע שיחולל שינוי משמעותי בחיים שלי.-"מוצאיהם למסעיהם". ויש לפעמים שכל כך תקועים בשטויות  שכיף איתם עד כדי כך שלא מרגישים לא רוצים ולא מבינים למה צריך לשנות את המצב. אז צריך להאמין באמונת חכמים לצדיקי האמת המדריכים אותנו שמה שמקדם אותי זה היגיעה והמאמץ שזה "לא כיף" אבל בונה "שרירי רצון ואמונה".במצב כזה צריך לזרוק את עצמי בכח מהכיף אל המאמץ והיגיעה בעבודת ה' ולהתחיל את מסע התהליך שיביא ליציאה מהמצב התוקע הממכר והתקוע בו אני שקוע.- "מסעיהם למוצאיהם". בין הזמנים-"שטח האוייב" דורש תיכנון חופשה מחושב שבונה כוחות ולא הורס אותם. שלא תחזרו בצורת -"רסק תלמידים" "ורסק האישיות".ושלא תבואו למה שאומר האדם הממוצע החוזר מחופשתו "איזה באסה שנגמרה החופשה" שזה אומר שהמטרה שלו היא החופשה ולא התיפעול והרבק בעבודה.תכננו מראש ובכתב מה עושים כמה ולמה .ובכל דבר מתוכנן בלוז תכתבו בסופו מה הוא מקדם בחידוש הכוחות לקראת החזרה לשנה הבאה. רק הליכה במתווה הזה תציל מריסוק .כמו כן, מי שלא הכין תכנית כזו, שלא יצא.תכתבו שם מה אתם משלמים אם לא עמדתם בתכנית.תכתבו מה הם נקודות התורפה ותעשו פעילות אינטנסיבית כמו דאמר הרב ברוך שלום על תלמידיו. אני נותן להם עבודת ה' שלא   להם זמן לחטוא.חופשה מועילה ובהצלחה.וכן למתגייסים.(על פי הרב ברוך שלום בברכת שלום על התורה פרשת מסעי)שבת שלום

 פרשת בלק

 עוצמתו של בלעם שידע לכוון את רגע זעמו של הקב"ה, ולהשתמש בהפניית זעם זה כלפי אויביו .מה זה אומר לי ביומיום???.הגמרא אומרת שזעמו של ה', הוא "רגע" וישנה מחלוקת כמה זמן נמשך הרגע הזה.ולבסוף הגמרא מסכמת שזעמו של ה' הוא רגע ומשך זמן זה הוא כמה זמן שלוקח לומר את המילה "רגע". יוצא מכך שזה משתנה מאדם המדבר מהר לאדם המדבר לאט.כל אחד מאיתנו כבני אדם מסוגל לחבר לריבונו של עולם ועוצמתו הכל יכולה והנצחית,לא רק את שיכלו ודמיונו ורגשותיו אלא את כל כולו והחידוש הגדול שגם את גופו ממש. בבחינת "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".וזה על ידי השקעת מאמץ כוחותיו כלפי תורת ה' מצוותיו תקנותיו גזרותיו מנהגיו ומעשים טובים.ככל שזה נעשה בנתינת כוחות יותר חזקים למסירות זו ,יותר נתפסת בעצמותו ,הנצחיות האלוקית.זאת להבדיל מכל שאר הבריאה שנבראה רק במאמר ולא בידיים מה שאין כן האדם שנברא בידיים שפירושו ביכולת להידבק בנצח בכל חלקי החיים שלו. נצחיות זו שהאדם קונה במסירותו ומאמציו לא מאפשרת לזמן ומקריו לשנות ולטלטל את חיי האדם ושייכותו לנצח. וגם אם יטולטל יהיה כעץ המתנוענע ברוח חזקה אך נשאר עם שורשיו במקום ולא נעקר ,וחייו ממשיכים את עוצמתם.לכן ה"רגע" של הזעם האלוקי לא יכול לפעול על מי שמחובר בכל עצמותו לנצח.לכן מובן מה שאמרה הגמרא שמשך הזמן הזה הוא כמה זמן  שלוקח לומר את המילה "רגע".ושזה משתנה מאחד לשני .כי זה באמת תלוי בכל אחד כמה מאמצים הוא משקיע עד שהופך עצמו למחובר ודבוק בנצח.וכן מובן מדוע בלעם לא יכול לקללם כי עוצמתו תלויה בזמן ומי שדבוק בנצח לא מושפע מכך.לפי זה גם כל היסורים שעם ישראל עובר בכלל ובפרט הם מוגבלים בזמן וכל מטרתם היא רק לחזק את מאמצי עם ישראל לבניית הקומה הנצחית.ואין בהם ערך בהימשכם מעבר לתועלת שהם אמורים להביא .והתועלת שבהם היא להיות במידה המתאימה שבונה את האדם ולא מייאשת אותו .זה מופיע בגמרא שכמו שהמלח ממתק את הבשר כך יסורים ממרקין עוונות. כמו שידוע המלח חייב להיות במידה מדודה על מנת שהאוכל יהיה טעים ולא מלוח מידי וכל מטרת המלח היא לתקן את המאכל ובנמשל כל מטרת היסוריםלתקן את האדם. על כן זהו חסד שהזעם האלוקי הוא רק "רגע" ולא יותר. על פי זה מובן שגם כשאנו ב"נפילה" , בתורה זה מכונה "שכיבה" כי אין לנו באמת נפילות אלא כל מצב שאנו "על הארץ" זה כדי לתקן עוד חלקים שלא תוקנו. וזה מה שכתוב בדברי בלעם "לא ישכב עד יאכל טרף"   כלביא יקום וכארי יתנשא". והכי חשוב שיש לנו פה נוסחה איך כל אחד יכול להגיע להתמודדות עם בלעם שבתוכו על ידי ישראל שבתוכו ולהיות דבוק בנצח.ועוד רמז בפרשה ששמו של בלק אותיות "קבל". שלקבל מביא לקללות ולהיות חשוף ומושפע מפגעי הזמן ועוצמתו שזה כל כח בלעם שבתוכנו שכמו כל מה שתלוי בזמן ,חולף ונאבד. שנזכה לנצחיות אלוקית מנצחת.
על פי הרב מפיאסצנה באש קודש על פרשת בלק

פרשת קרח

קורח מנסה לשנות סדרים שקבע ה' בבריאה.כמו שאת חוק המשיכה אי אפשר לשנות ומי שינסה לעוף בניגוד לחוק זה יתרסק, כך נקבעו חוקים בבריאה לכל הסדרים. בתוכם כל סדרי העולם בכלל ובפרט.וכמו שאמר איוב "מבשרי אחזה אלוה".מי שרוצה לדעת איך מערכות שונות ומורכבות חיות בהרמוניה מופלאה ומנגנות את ניגון החיים של גוף האדם כך המבנה של כל העולם בנוי כמו אדם אחד ענק וכל מה שיש בו חשוב כי ה' ברא אותו לתפקידו.וכן תפקיד כל אחד בחברה  בצבא ובעמים.על כן הסדר הזה הוא לטובת העולם כמו הסדר בגוף האדם וכשהוא  חלילה משתבש זוהי מחלה.לכן קורח נענש עם עדתו על ידי הטבע.האדמה בלעה אותו.וכשאנו שואלים מה זה אומר לכל אחד מאיתנו שסדרי התורה הינם כמו חוקי הטבע.על זה כותב בעל הסולם זצ"ל שהמילה "הטבע" בגימטריה "אלהים " לומר שהטבע הוא כח אלוקי על פי סדרים אלוהיים של ה'.ועל כן הנכון והטוב הוא להיות מי שאתה כי עם הכשרונות שקיבלת והעם שאליו נולדת וכל הסביבה שבה גדלת כל זה על פי סדר מכוון להכין אותך לתפקידך.ובתוך המסגרת החשובה הזו על כל אחד לעשות מה שביכולתו לתקן ולשכלל ולא לנסות להיות כמו האחר כי כל אחד נברא לתפקידו על פי הנתונים שנתנו לו משמיים.קורח רצה אחידות שכולם יהיו אותו דבר"כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". ומשה לימדנו שאכן כולם חשובים אך באחדות ולא אחידות ואחדות היא הרמוניה ושיתוף בין חלקים שונים וסותרים שביחד מייצרים איזון של מערכת חברתית מורכבת עשירה בגווניה ובכוחותיה וכישוריה.כמו מכונית שמערכותיה שונות סותרות מערכת האצה ובלימה.שביחד כולן בונות את שלימותה ויופיה.שנזכה לכבד להבין ולשלב כוחות ולאהוב את זולתינו ולבנין אחדות העולם.

המטות שלקח משה מהנשיאים ומטה אהרון שפרח והוציא פרח ציץ ושקדים.מה זה בא ללמדנו ומה אני הולך לעשות עם זה.המטות בעבודת ה' הם ההרגשה שאני הכי למטה מכולם. ומי שמרגיש שהאחר יותר ממנו והוא למטה, הוא הכי מתאים לכהונה. כי כהונה היא שאני לא מרגיש את עצמי אלא את השליחות והכהונה בתפקיד שהיא למען הבורא ונבראיו. באופן כזה מתפתחת מנהיגות כדוגמת הראש והלב המנהיגים את האברים.וכשמרגישים את חייו של הזולת מכפילים חיים. כמו אמא שיש לה את חייה ויש לה חיים כאמא.וכשהיא בתפקיד חינוכי ומנהיגותי יש לה חיים משולשים כבר.וכך הכהן שמרגיש את כל העם הוא חי חיי עם שלם. אך המפתח לא להיות מלא מעצמי ואז יש לי מקום  בלב לאחר. כזה היה אהרון והתחושת מטה שלו הניבה פריחה ציץ ושקדים.תהליך זה של הכפלת החיים מביא לפריחת החיים לעושר והתרחבותם, וליכולת להציץ על ראיית זוויות החיים מכל צדדיהם המורכבים מאנשים שונים דעות שונות אופיים שונים וזה מביא פירות מהירים. שזה המאפיין את פרי השקד שממהר לצאת מכל הפירות.שנזכה להיות כהנים וממלכת כהנים  בכלל ובפרט. (על פי המאור ושמש והרב ברוך שלום).

מדוע הברית היתה עם אהרון על המלח ומדוע על כל קרבן צריך שיהיה מלח?. המלח הוא כח האש שבמים. והוא מלמד שהמים למרות שהם מציינים חסד   חלק מהחסד זה כח האש. חסד נכון נלמד מאברהם אבינו הוא מכניס אורחים הוא מגייר גרים הוא מסנגר על סדום ועמורה אך גם יוצא למלחמת מעצמות. ולמרות שיש במלחמה שפיכות דמים מבחינתו זה לא יציאה מהחסד. כי כשאתה אוהב מישהו אם רק תפנק אותו ולא תציב לו גבולות ומדובר בבן שלך או תלמיד שלך או חייל שלך יתפתח פה אדם מושחת. על כן המלח מציין את זה שהחסד הוא גם במים וגם באש.וכן בכהן אנו מוצאים את אהרון שכל כולו חסד ואת פנחס שהחסד שלו זה בקנאות וחוסר ההתפשרות על חריגה מהתכנית האלוקית.וכן אליהו שהמשיך את פנחס.ונקבע לו מה' שבכל הדורות במוצ"ש יכתוב את זכויותיהם של ישראל. בתור סוג של ברומטר עד כמה הם מתקדמים לשלימות האלוקית שלה הוא מקנא.ולכן הוא כמובן מיועד לבשר על הגאולה.זוהי השייכות העמוקה של המלח לכהונה.וזה מסביר למה המלח לא מסריח וקיים לעולם שרק באמצעות התכונות הגלומות בו מתקיים העולם.שנזכה לשלב את תכונות המלח בתוכנו. ש.טוב וחודש טוב

 

פרשת שלח

 

"הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך ויסדתיך בספירים"  "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון". העין אמורה להחשף לתענוגים הגדולים שה' הכין עבורנו בגאולה. - "להנות לנבראיו". התנאי לחשיפה היא השליטה בעין מה לראות ומה לא לראות.והשליטה בכלל.היכולת לשלוט בניגוד לטבע האנושי המעוניין לבלוע את התענוג בלי "ברקסים" באה על ידי המאור שבתורה שהוא הכח של הכל יכול להפוך טבע. מרצון לקבל ,לשליטה בו.ה"פוך", הוא הצבע ששמים בעין.ואותו שמות הנשים על מנת להתייפות. כך זה בענף הגשמי.ובשורש הרוחני זה מרמז על כך שהיופי יכול להראות אם שמים כיסוי וצבע על העין הרגילה . שזה גם מה שהופך את האישה שזה בשורש הרוחני הרצון שלנו לקבל תענוגים  שמצד אחד זה החולשה שלנו, ומצד שני זה מושך ויפה בעינינו.מה שנהוג לומר על המין הנשי שהוא המין היפה והמין החלש.אך זה בעיקר מתייחס לנקבה שבכל אחד מאיתנו .כמו שרש"י מביא בפרשה על משה שהיה קשה לו לשאת את משא העם-"תשש כוחו כנקבה".הכיסוי והצבע על העין מציין את השליטה עליה בשורש הרוחני ואז הנברא הופך ברצון לקבל שלו שנשלט להיות חשוף לאור האלוקי ולגילוי התענוגים ואז הוא גם נאה לתפקיד שלמענו הוא נברא זהו המובן שבפסוק" הנה אנכי מרביץ בפוך אבנייך" . שלב האבן שלנו לרצות לקבל בלי מעצורים ישתנה על יד הכיסוי שישים הבורא על העין החומדת ואז" יסדתיך בספירים" נוכל לראות שהאבן היא אבן יקרה אבן ספיר. כלומר שהרצון לקבל שעד עכשיו היה מנוע משימוש וכעת שיש כבר אפשרות להשתמש בו בשליטה הוא הופך מאבן, לאבן יקרה- ספיר. וזה גם המובן "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון." עין מתוקנת עם הצבע והפוך שהופכת להיות מעין חומדת לעין ששולט עליה הצבע והופכה להיות רואה בכל דבר את גילוי הטוב האלוקי.ורק בצורה כזו של "עין בעין". ניתן לראות את שוב ה' והטבתו לציון.ונביא רק דוגמא קטנה. יסורים שאדם עובר בעין רגילה של רצון לקבל תענוגים לא מאפשרים לו לראות בהם הטבה.אך אם עינו נצבעה ברצון לתת לזולת ולתקן את העולם שזה פירוש המילים "עין בעין" ,בכל התמודדות שהוא עובר, הוא יראה בניין של גמילה מההתמכרות לקבל תענוגים. וככל שהראיה הזו תהיה צלולה יותר מכח אמונה חזקה יותר , כך יותר ישמח ביסורים ויראה בהם בניין ועלייה. שמתוך זה באה אמירת חז"ל "מה המלח ממתק את הבשר כך יסורים ממרקים עוונותיו של אדם.וכן במסעות מכאיבים בצבא הוא יראה עין בעין את זה שזכה שחשיבות הארץ ורומן אהבתו איתה חודר לשריריו ועצמותיו והוא מרגיש אותה בבחינת"כל עצמותי תאמרנה אהבה לארצי המתוקה ארץ ישראל. ולעמי עם ישראל שאני זוכה לשאת את הרגשתו בכל רמח אברי ושסה גידי. וזה בתנאי שההסתכלות היא במבנה של "עין בעין יראו ואז יזכו לראות בשוב ה' ציון". ואולי זוהי משמעות איפור האישה את העין בשורש הרוחני.שנזכה. ש.טוב ומבורך  (על פי הזוהר הקדוש ובעל הסולם) 

משה מוסיף להושע בן נון אות לשמו שיקרא יהושוע."יה יושיעך מעצת מרגלים". כלומר משה יודע שיביאו תמונה שלילית על הכניסה לארץ. למה אם כן שלח אותם?. ובמה חטאו אם נשלחו לבדוק אותה. אלא שריגול זו הבאת נתונים ובלשון הצבא תמונת מצב שלאחריה באה הערכת מצב לאור הנתונים. לא בהכרח שמי שאוסף את הנתונים מופקד על הערכתם. בדרך כלל זה מקצוע שונה. והם יזמו לעשות על דעת עצמם גם את הערכת המצב ובזה חטאו. אך מה עלה בדעת משה כששלח מתוך ידיעה שהנתונים לרעת הכניסה?. אלא שרצה שמה שיגרום לכניסה לארץ תהיה מוטיבציה אמונית. ושריר האמונה צריך לפעול חזק כאשר מה שנראה בעיני השכל, הפוך ממה שאומרת האמונה. וזה גם השם אמונה שיש פה נאמנות. והנאמנות נבחנת כשעושים אותה בניגוד לנוחות הסברה השכלית.ומכאן הקלאסיקה של כניסה לארץ ישראל שהיא תמיד תהיה לא הגיונית ולא שפויה בעיני רודפי הנוחות "הבא לי"  "והמתחבר לי" וה"זורם לי"  "והכיף לי".והיא תמיד תדרוש מסירות נפש של נאמנות. וכשהולכים רק על הנוחות השכלית והמשתלמת  מגיעים למכירת חשיבות הארץ ב"מילקי בברלין" .זוהי ארץ שקשה לחיות בה כלכלית חברתית ביטחונית וזוהי מעלתה.ההתפתחות של כל אחד וגם של עם שלם נקבעת על פי הצורך להתמודד מול קשיי החיים שמאתגרים  לפתח פיתרונות יצירתיים על מנת לשרוד ומחייבים אותנו להיות בהתפתחות מתמדת ללא הפסקה. ובלי שהתכוונו צדקו המרגלים בדבריהם וברכו את הארץ בברכת "ארץ אוכלת יושביה"- שהיא אוכלת את מי שבא לשבת פה רגל על רגל ומקדמת את מי שמבין את הסרט האמיתי של החיים התמודדות שמחייבת התפתחות. ואין פה וותק ופז"מ. "עיני ה' אלוהיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה " .כל הזמן אנו נבדקים בה אם השתנינו לטובה ש"שנה" מלשון שינוי. ועל כן משה בוחר צורת כניסה אמונית שמשממה נאמין שנוכל להקים ישובים ומדינה ומכל הגלויות נאמין שאפשר להקים חברה מאוחדת מגוונת ולא אחידה. ומעוני לכלכלה משגשגת ומחולשה לעוצמה ביטחונית כשהמנוע של כל זה הוא האמונה בה' שאמר שיכול נוכל לה ושאף פעם הוא לא מפר את הבטחותיו להיטיב לנבראיו.היכולת לגלות את האפקט בדפקט שזה העניין בארץ ישראל שמארץ כנען -רצון להיכנע לתאוות כובשים כל פעם חלק לארץ ישראל-רצון ישר לאל,גם בתוך האישיות שלנו בשורש הרוחני וגם בענף הגשמי מלחמות הכיבוש החיצוניות . זה רמוז בדברי כלב "טובה הארץ מאוד מאוד." כשבבריאה כתוב ..."והנה טוב מאד" פירשו חזל שהמילה מאוד מרמזת על יצר הרע. שגם בו יתגלה הטוב.שכל מה שנראה לנו רע הוא באמת לטובתנו רק מוסתר מאיתנו.ובמאוד הזה יש שני סוגי מאוד.אחד זה שעוד בהסתרה אם מאמינים שמה שבעיני ה"סטלנים" רע ,בעיניינו זה מקדם ומאתגר ובונה , כבר גילינו מאוד אחד. והמאוד השני זה האמונה שבגמר התיקון  יהיה גילוי ממש איך כל מה שנראה לנו רע היה שיא ההטבה.וזה הכל על ארצנו האהובה והמתוקה. כל מה שצריך זה "סלטה קטנה" שהופכת את המאיים למאתגר. ואז כבר עוסקים בהפיכת ה"רע כביכול", לטוב ואת הדפקט לאפקט. שנזכה להיות ראויים לכרטיס כניסה לארץ ולסרט המתאים והראוי.( על פי הרבה מפיאסצנה ובעל הסום והשפת אמת)שבוע טוב ומבורך

פרשת בהעלותך

 למה ביום כלות משה להקים את המשכן נכתבה המילה "ויהי" שמראה על פי חז"ל על צער שנאמר "ויהי ביום כלות משה להקיםאת המשכן ".האם אין רגע משמח מזה?  אלא שאצל כל אחד מאיתנו ה"פוקוס" הוא לסיים כל דבר ולהגיע לתכלית. וזה מפני שהדרך לתכלית מבחינתנו מיותרת והעיקר התוצאה. אך אצל עובדי ה' זה הפוך. התוצאה מה', שנאמר:"לא עליך המלאכה לגמור"  והדבר העיקרי הוא העבודה היגיעה והמאמץ."אין אתה בן חורין להיבטל ממנה." ומדוע?. משום שהם מאמינים באמונה שלימה וליבם מלא רק מחשיבות הבורא ואין בליבם מקום לשום חשיבות אחרת. וכשמישהו חשוב עד כדי כך בליבנו, אנו רואים ומרגישים שעצם העשיה למענו היא השכר והיא הזכות והיא כל המטרה כולה.כי על ידי זה יש לנו קשר איתו. בנוסף לכך אנו גם כל הזמן מחפשים איך ניתן לשכלל ולשפר ולהוסיף בעבודה למענו. כמו באומנות שאדם אוהבה שאין קץ ליכולת לשפר ולעולםלא יאמר צייר או מוסיקאי או זמר או כל אומן אחר שיש כזה דבר לסיים את האומנות. וזה פירוש "תורתו אומנותו" על פי בעל הסולם.לכן כשכילה משה את הקמת המשכן היה צער במובן זה שהתהליך וההתעסקות בהקמתו הוא העניין העיקרי ולא סיומו של התהליך. וזהו החלק השני בנאמר: "אין אתה בן חורין להיבטל ממנה." מהיגיעה והעבודה לכבוד ה'.על זה גם נכתב "אלה פקודי המשכן משכן העדות ".כשהמשכן של חשיבות ה' בתוך חיי היומיום שלנו במה נעבוד אותו היום, והרגע ,ובעוד רגע , במצב נפשי כזה כל הזמן פוקדים ובודקים את עצמנו האם החשיבות של הבורא חיה בליבנו או שלרגע הסחנו דעתנו וליבנו לעדות מלשון עדי וקישוט שלרגע או יותר,  חשבנו על מניעים צדדיים ושוליים מחשיבות הבורא.המילה "אלה " בפסוק "אלה פקודי המשכן"....היא קוד בפנימיות התורה לכלי ההשתוקקות לתאוה שבנו.כמו בחטא העגל שחטאו ואמרו:"אלה אלוהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים" המילה "מי" מציינת את ההשתוקקות להשפיע לזולת.ושתיהן יחד מרכיבות את השם הקדוש "אלהים".על פי זה מתפרש גם הכתוב: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" כלומר הרצון להשפיע -"מי", הוציא- "ברא" את השימוש בהשתוקקות לקבל תענוגים משימוש.(ברא זה הוציא מלשון צמח בר או חיית בר שגדלה בחוץ.)ולפי זה  "אלה " הרצונות לקבל תענוגים נפקדים וחסרים במשכן כי המשכן עניינו חשיבות בלעדית בלב לבורא וערכיו, והרצון שלנו להנות מלקבל תענוג לעצמנו, איננו בשימוש כשאתה חושב ורוצה רק את חשיבות הבורא בליבך.וכמובן חוזרים לשאלת השאלות איך מגיעים לזה?. וכעת תינתן תשובת התשובות - ב ת ר ג י לי ם. לעשות כל יום נניח 10 מעשים רק לכבוד חשיבות ה'. שלא היית עושה ממניע אחר.ולהשתדל גם שלא ידעומכך ולא יראואותך עושה זאת שאתה מנסה שזה יהיה הכי אישי שאפשר בינך לבורא. וגם אם תיגנב ללב "התנפחות עצמית" ניזכר במעשים הכי מכוערים שעשינו בחיים -"חטאתי נגדי תמיד", ומייד ירד מפלס ההתנפחות למתחת לאפס ולבקש בכל עניין של קדושה את המאור שבתורה שזה הכח של הכל יכול שיהפוך את ליבנו מלהתמכר לרצון לקבל תענוג לרצון להשפיע.(על פי ר' זאב מז'יטומיר ותורת בעל הסולם זצ"ל.)שנזכה

"בהעלותך את הנרות". למה לא נאמר בהדליקך את הנרות ?. אומר רשי על  שם שהלהב עולה. ושצריך להדליק עד שהלהב עולה מאליו. מה זה אומר לנו ?. המנורה שבתוכנו שמאירה לנו בלב בכל התיפעול של הערכים של ה' בעולם,היא ההתלהבות והשמחה והרגשת החשיבות המתמדת בעבודה ובעיסוק בה. ומטבע האדם שהוא תמיד מתלהב בהתחלה ובהמשך דועכת ההתלהבות והרגשת החשיבות .אך הציווי זה להדליק את ההתלהבות והאש לעבודת ה' באופן שהיא תהא עולה מאליה. כמו שכשמדליקים מדורה האש יציבה ומתמדת רק כשהיא נאחזה בעצים העבים ובגזעים אך כשהיא בוערת בגפרור היא מייד עלולה לכבות.ולכן הדרך לשמר שמחה והתלהבות לאורך זמן זה רק כשהם הפכו  להיות קבועות בהתנהלות שלנו שלא נעיז לעשות את העבודה יבשה עצובה ומתה. וכל הזמן ניצור טכניקות שמדליקות את השמחה וההתלהבות עד שזה יהיה יציב בתוכנו יתפס בנו וידליק אותנו כמו האש בעצים ואז הבערה שלנו לעבודת ה' תהיה ממש דבר שלא נוכל בלעדיו. וזה "עד שיהא הלהב עולה מאליו" ביומיום כמו שאומר הרבה מפיאסצנה זצ"ל הי"ד שכשאדם מתעורר למצווה שידע שזה כמו גפרור שהדליקו לו בלב משמיים וכדרכו של גפרור הוא יכבה עוד מעט . על כן צריך מייד לעשות מצוות מעשיות שהאש הזאת תאחז במשהו יציב ומעשי וממשי כדי שההתעוררות הזאת לא תיפקע אלא תתגבר ותוסיף.שנזכה. ש.שלום 

3 שלבים במסע האדם אל אלוקיו. שלב ראשון הכרת הרע ושיש לו מה לתקן בתוכו. שלב שני יציאה מהתלות וההתמכרות לרע שבתוכו עד מצב שהוא מרגיש שלימות מכך שהוא כבר  לא משועבד להרגלים המשעבדים. שלב שלישי שהוא יכול להשתמש בדברים ששעבדו אותו אך הפעם זה כבר בשליטה מלאה שלו להשתמש בהם אך ורק לטובה. וזה מה שמופיע בפרשה 3 פעמים "על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו". יסעו - שה' מעורר את האדם ונותן לו כוחות להשתנות וזה התעוררות שבאה מכח עליון שהאדם לא באמת קנה אותה בכוחותיו. לכן אחר כך מגיעה ה"חניה"- שה' מניחו לבד ועוזבו כדי שהגעגוע למצב הקודם יגרום לו לבנות כוחות עצמיים להתקרב לה' על ידי שליטה בהרגלים הרעים.ושני מצבים אלו ה"מסע" וה"חניה" בונים את שלושת השלבים בדרך לה' .שנזכה

פרשת במדבר

מה באמת בסוף העניין בשבועות לגבי.מה מקבלים במתן תורה , אישית.מה יש בה שאין בשום תורה אחרת. ולמה לי לקבל רק אותה ולא תורה אחרת. כולנו מחפשים שלימות .נבראנו כך כי ה' הכין עבורנו הטבה .הטבה שלימה ללא חיסרון.והיא מצפה לרגע שתוכל להיכנס לתוכנו ולמלאות אותנו.בשונה מכל טוב שמוכר לנו בעולם שבאיזשהו זמן ומקום הוא נגמר וגורם לנו לחפש מנה כפולה ממנו, הטוב הזה שהכין הבורא מושלם.הטבה שאין עימה רע, וחיים שאין אחריהם מוות.כך מגדיר הרמבם בהלכות תשובה את ההטבה הזו. ומסביר בעל הסולם שזה גילוי לאדם בידע ובהרגשה, שכל מה שקרה קורה ויקרה לו ולכל בני העולם זה שיא ההטבה.והדגש על המילה שיא.מה שיגרום לשמחה ללא הפסקה כשיגולה גילוי זה.מה שמונע מאיתנו היום את הגילוי הזה זה האגו.שמפריד אותנו מדבקות בבורא. שלבורא אין רצון לקבל לא חסר לו כלום והוא מושלם. ואילו אנו בנויים מרצון לקבל תענוגים כי הוא הכין אותנו לקבל את תענוגיו. הבעיה זו ההתמכרות לרצון הזה. אך ברגע שלא נהיה מכורים לו ונשלוט עליו נחשף לגילוי.וכל מטרת התורה להביאנו לתכלית זו על ידי יכולת שלה מהכל יכול שהוא הבורא יתברך להפוך לנו את הרצון מהתמכרות לרצון לקבל תענוגים לרצון להשתמש בקבלת התענוג רק כי הבורא רוצה שנקבל ולשלוט על כך. זה על ידי המאור שבתורה . המאור שבתורה אינו מופק ממנה אוטומטית כפי שרבים חושבים אלא על ידי הוראות הפעלה שכתובות בהלכות תלמוד תורה בשו"ע, וכן ב48 דברים שהתורה נקנית בהם זה לא קיים באף תורה אחרת.כי כל התורות מדברות על שיכלול הכישרון שקיים באדם ואילו התורה מדברת על היפוך הרצון ששולט עלי שזה נגד הטבע וחייב הפעלת כוח ששולט ובורא את הטבע שיכול גם להופכו.האפשרות להבין שממתן תורה נתנה הזדמנות זאת לכל אחד מאיתנו אישית היא הרגע הגדול של מתן תורה .ההזדמנות ניתנה ברגע אחד . אך לבנות זאת בתוכי זה תהליך ממושך. אך זה כל ענייננו פה בעולם .לתקן עולם במלכות שדי בתיקון הזה. כי אם ממחר כל הרצונות של בני האדם ישתנו וכשנקום בבוקר רק נשאל את עצמנו למי אנו עוזרים ונותנים וזה הדבר היחיד שיעניין אותנו ונרגיש את הזולת ואת כל בני האדם בעולם ואת כל הנבראים כולם כחלק מאברינו בהיותם נבראיו של הבורא יתברך והם יהיו יקרים לנו שזה כאיש אחד בלב אחד שהיה במתן תורה החיים שלנו במצב זה יוכפלו בפי מיליארד ויותר ואולי זו הסיבה שהיום כשאין לנו את זה המוח שלנו על פי המדע מתפקד רק בעשרה אחוז ממה שהוא יכול כי כל השאר מיועד לחיים ההם שנחיה את כל הבריאה כחלק מאברינו , לא יצטרכו יותר משטרה צבא סורגים אזעקות מוסד שבכ נשק פצצות טנקים ועוד.ואש יקויים בנו וכתתו חרבותם לאתים לחניתותיהם למזמרות.שנזכה לקבלת.תורה אמיתית.ולהתהפכה.חג שמח.

אנו פותחים את ספר במדבר.למה דווקא במדבר נתנה התורה.ובשפה העברית מה משמעות השם הזה. משכן- מקום השכינה. מדבר- מקום הדיבור. ולמה שם?כי במדבר יששממה יחסית למקום ישוב .וכדי שתהיה מוטיבציה לתורה צריכים להרגיש שבלעדיה אנו שוממים ריקים מחיים ואין לנו כלום.זוהי ההכנה ההכרחית ליכולת לקבל תורה ללב להבדיל מללמוד אותה אקדמית שאז אין שום קשר חי בין התורה לאדם.לכן רק המדבר שמרגיש האדם בנפשו הוא ההכנה לתורה והמקום שמפנה האדם בליבו מכל חיים אחריםלחיי תורה וערכיה. לפי זה כל זמן שממלאים את האדם וסיפוקיו דברים אחרים מהתורה וערכיה הוא לא באמת פנוי ומוכן לקבלת תורה. זהו ההכרח לעבור את שלב המדבר בדרך לקבלת התורה בחיינו האישיים . שנזכה שבת שלום

 

פרשת אמור

"אמור אל הכהנים בני אהרון ואמרת להם" מהי הכפילות של אמור ואמרת?אומרים חז"ל להזהיר הגדולים על הקטנים. ההסבר הפשוט שהגדולים ישמרו מלטמא את הקטנים בטומאות האסורות. אך עלפי הפנימיות בעבודת ה' הכהנים שהם אלו שמרגישים בשליחות של כהונה בתפקיד פיתוח ושמירת ערכי ה', צריכיםלדעת שיש מצבים של הרגשת גדלות שאתה מלא בשמחה והתלהבות וברבק ומרץ,בעבודת ה', ויש מצבים של קטנות שצריך להתעסק בפרטים הקטנים של החיים וליישם בןיומיום את הערכים שחלמת עליהם לקדם אותם בעולם ושם האור והחשיבות והמתיקות פחות מורגשים .ועל זה מצווה התורה להזהיר מלשון להאיר את המצבים הגדולים ע"י המצבים הקטנים ולהחשיב אותם באופן שיאירו בלב. ואיך עושים זאת ?. מתרגלים את מצבי הקטנות, חושבים וגם מדברים על כך שתכלס, רק אם אתה מיישם את כל הרעיונות הגדולים במעשים שלך ובדוגמא האישית שלך אתה באמת נותן להם כח ותוקף. אבל אם רק הרעיונות קיימים, זה באויר ,לא מציאותי, וחסר יכולת.שנזכה להאיר למצבים הקטנים בחיים את כל הרעיונות הגדולים של לתקן עולם במלכות שדי.שבת שלום

 

פרשת תזריע מצורע

1)למה הנגעים היו בהירים מהרגיל וצבעם היה לבן בגוונים שונים?. כי כשאתה מרגיש לבן  ונקי , זה נגוע.למה?. כי בחדר חשוך לא רואים שום לכלוך וחושבים שהכל סבבה.הסימן לכך שאתה מואר על ידי הנשמה זה דווקא כשאתה מרגיש את ליכלוכי עצמך. כמו חדר שכעת האירו בו אור. וכשיש אור בחדר ניתן קודם כל לראות כמה מלוכלך וכל כתם הכי קטן מייד בולט. כמו בחולצה לבנה שכל כתם ניכר בה ביותר.(על פי המאור ושמש)               

2)"אישה כי תזריע וילדה זכר"....-אמרו חז"ל אישה מזרעת תחילה יולדת זכר. איש מזריע תחילהיולדת נקבה.- כמובן שלא חוקי תורשה לימדו אותנו התורה באה להדריך אותנו בעבודת ה'. מסביר הרב ברוך שלום זצ"ל.איש זה זכר וגבר המתגבר על חולשות הרצון לקבל תענוגים. והאישה שבנו זה החולשות שלנו. ומי שקובר את החולשות שלו ומחשיב את ההתגברויות שלו מוליד על ידי זה כוחות השפעה בתוכו. ומי שלהיפך, שקובר את ההתגברויות שלו ולא מחשיב אותם, אלא נכנע לחולשותיו שזה" איש מזריע תחילה",מוליד מזה התמכרות לרצון לקבל תענוג,וזה נקרא - יולדת נקבה. שנזכה להיות מהמתגברים ומהמוארים באור הנשמה.

על פי המאור ושמש: "ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא". מה הקשר בין הקרחת באיש לטהרתו ומה זה אומר לי היום בעבודת ה'?. השער הוא לא ממש אבר באדם וניתן לוותר עליו הוא צומח ונושר ולא מוסיף או מגרע מחיי האדם התקינים. לכן הוא בענף הגשמי מכוון בשורש הרוחני למותרות בחיינו שאנו אוהבים ולפעמים מתמכרים אליהם אך הם לא הכרח בחיינו. לכן מי שמוותר על המותרות ולא מתמכר אליהם-טהור. משום שהמקור לטהרה ולקדושה זה הבורא שאינו מוגבל בשום הגבלה ואם אנו מתדמים לו אנו דבקים בו. יוצא, שמי שמוותר על המותרות מתדמה לבורא ועל כן אומרת התורה שהוא טהור.ואולי משום זה החסידים וכן המקובלים עשו קרחת דעל ידי המעשה מלמטה מתעורר השורש למעלה.שנזכה לצאת מהתלות במותרות.

פרשת שמיני

כפי שכותב הרמבם ביד החזקה שבימות המשיח לא תהיה קנאה ותחרות.ולכן הגמל שבסוף ובקצה סימני הטהרה שלו יש את הסתימה שלא מאפשרת שליטה מלאה בהנאות אלא סותמת אפשרות זו. השפן והארנבת ששניהם מעלי גרה אך לא מפריסי פרסה ולא שוסעים שסע.וזה מלמד על החשבון דעושים על התענוג כמה כן לקחת ממנו וכמה לא, אך בסוף לא מסוגלים ליישם זאת. מה שקורה להרבה מאוד מאיתנו שמחליטים החלטות לגבי עישון וספורט וכושר ודיאטה והפסקת אלכוהול ולא עומדים בכך.וגם פה נשאלת השאלה למה היה צריך להזכיר את שניהם הלא הכל אצלם אותם סימני טהרה וטומאה? אז מדוע הזכירו שני בעלי חיים אם אותן בעיות טהרה וטומאה? אלא שבאוכל כמו בכל תענוג יש הכנה לתענוג שזה הכלים והריעב וישאת השפעשממלא את הכלים והרעב ורק שניהם ביחד מאפשרים תענוג במגעם. השפן מרמז על השפע שנפגם שהוא הפך אותיות נפש והארנבת מציינת את הכלים שנפגמו שהיא אותיות ברא--תן  שמשמעות המילה ברא זה הוציא כי לבר זה בחוץ וחיית בר זה חיה שחיה בחוץ.וכשהאדם מוציא את הנתינה מחוץ לחייו ולא מתכוון באוכל שאוכל לתת עם הכוחות שבאוכל עבודה לכבוד ערכי ה',הוא פוגם את הכלים.שתי החיות האלו טומאתם מתבטאת ביישום של החשבון שנעשה בתכנית-העלאת הגרה. והחזיר שהוא רק מראה סימני טהרה חיצוניים אך בתוכו כלל לא מתכווןלעשות חשבוןעל התענוג ולהחזירו וזושיא הצביעות ומציינת את שיא הטומאה ובשמו יש את הבשורה של עתיד לחזור לטהרתו ושכל העולם יתוקן בסופו. שנזכה לסימני הטהרה להתקיים בנו וזאת שוב על ידי תירגולים של שלושת שלבי השימוש בתענוג שהזכרנו. שבוע טוב .קופיקו.(מדבריםשאמרתי בהילולא של חמי הרב יעקב בן אלעזר זצ"ל)

 "זאת החיה אשרתאכלו מכל הבהמה."להבין ולהרגיש לא את הבהמיות אלא את החיות שבבהמה. כלומר. בהמה קולטת על פי הרבה מפיאסצנה רק את הפרטים. אם היא תראה למשל כף יד היא תראה רק אותהולא תקשר אוטומטית שזה חלק מגוף של אדם או חלק מגופה.זאת בשונה מאדם שאם יראה כף יד מייד יתכלל אותה עם גוף שאליו היא אמורה להיות שייכת.דרכו של האדםהיא להכליל ולראות מפרטים מיכלול. וככל שהוא מחובר למערכות כוללות יותר כך ראיית הפרטים תהיה תמיד מתוך קישור למיכלול. וכךאםהאדם מחובר לבורא אין מבחינתו פרטים, רק חלקים ממכלול.כל דבר מבחינתו מחובר להשגחת וניהול הבורא את העולם , ואנו חלק ממערכת מנוהלת זו. זה אומר שכשאני אוכל, מה בדיוק האוכל מבחינתי חלבונים?או חיים מהבורא באמצעות החלבונים. זו המשמעות של אמירת הפסוק "זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה". לכן כשאוכלים ומשתמשים בתענוג שבא מהבורא ישנם שלושה שלבים שנדרשים מאיתנו. וזאת בין בתענוגים שזמינים בעולם שלנו ובין בתענוגים אלוקיים שמוסתרים נכון לכעת מאיתנו.שלב ראשוןהיכות לדחות את התענוג.זאת על מנת לבדוק שאיננו מתמכרים לתענוג אלא שולטים בו. כך זה בהנאה מנהיגה או מלהטיס מטוס או להשתמש בנשק.וכך בתענוגים רוחניים. שלב שני לעשות חשבון בכמה תענוג אני יכול להשתמש בשליטה עצמית ובכמה אם אשתמש, אכשל בהתמכרות לתענוג והוא ישלוט בי ולא אני בו. והשלב השלישי הקשה ביותר, הוא השליטה בפועל תוך כדי השימוש בתענוג ללא סטיה מהחשבון שנעשה. אלו שלשת סימני הטהרה בתחום ההלכתי שהוא ענף גשמי של השורש הרוחני.וכפי שהזוה"ק אומר שעל ידי המעשה למטה מתעורר השורש למעלה.מעלה גרה זוהי ההחזרה והעלאה של האוכל חזרה על מנת ללועסו ולפרקו. וזה הענף הגשמי של דחיית התענוג והתאמתו לתנאי הגוף על ידי פירוקו לגורמים להבדיל משתיה ששם בולעים ישר הכל ללא לעיסה טחינה ופירוק כימי של המזון. ולאחר שבסוף זה יורד לחיים צריך שני דברים הסותרים אחד את השני ועובדים בשילוב . והם, המניעה מהתענוג והשימוש בו בשליטה.וזוהי מצד אחד הפרסה שלא מאפשרת מגע ישיר עם המציאות שנוגעת בבהמה ומצד שני שסיעה של הפרסה הזו ומעבר המגע הישיר עם המציאות ממנה נהנית הבהמה.כך לגבינו צריך כשבאים במגע עם התענוג לדעת קודם כל לדחותו ואח"כ על פי החשבוןשעשינו להיות נאמניםלחשבון, ולדעת גם לעשות פרסה וגםלשסוע אותה .גם למנוע מגעוגם להתחבר עלפי חשבון ושליטה למגע עם התענוג.הגמל הוא הראשון מכולם שנזכרכטמא. הוא מעלה גירה ואפילו יש לו שסיעה חלקית אך בתחתית כף רגלו יש קרום שלא מאפשר שהשסיעה תהיה כמו שתי אצבעות מופרדות אלא מחוברות עם קרום. מסביר המאור ושמש שמה שטמא בגמל שבנו זה הגמול והאנטרס שנמצא מקנןבליבנו בכל דבר וגם אם אנו עושים חשבונות על התענוג ומנסים להשתמש בו בשליטה בסוף תמידחודרת בנו התחושה מה יצא לי מזה. וזוהי הטומאה הכי בעייתית שבנו שרק המאור שבתורה מסוגל להושיענו מכך. האנטרס והציפיה לגמול היא מחלת כל צרות העולם. כי ביום שבו כח אחד יקום ורק ירצה לתת לשני, לא חהיו בתי סוהר לא שב"כלא מוסד צבא ומשטרה אזעקות ביטוחים וסורגים. כי כל אחד יקום בבוקר ורק ישאל את עצמו למי אני יכול לעזור ולתת היום, שנזכה שבת שלום

 

 

פרשת צו

"ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים".מה זה אומר לנו .קרבן שמקריבים מתבטא בשחיטת הרצונות שלנו "להתפרע", לטובת רצונות ערכיים אלוקיים . שחיטת הבהמיות שבנו.כשהכהן היה מקריב היה פושט את הבגדים בענף הגשמי ופושט את הבגידות שבגד בה' והיה לובש רצונות אחרים לטובת ערכי ה' יתברך.כשהיה הכהןמקריב עבור החוטאים מישראל היה מתלבש בבגידות ובתקלות שלהם מרגיש את הקלקול מתחרט ונפרד לחלוטין מהרצונות שכעת לבש עבור היהודי שאת קרבנו הוא מקריב . ולובש ומלביש ברצונות אלו את היהודי ששלחו להקריב עבורו .היכולת הזו דורשת כישרון להרגיש את הזולת לחלוטין ולצאת לגמרי מעצמך.זה נגד הטבע האנושי ואפשרי רק על ידי יגיעה בתורה ומצוות תקנות גזרות מנהגים ומעשים טובים מתוך מטרה להפיק מהם את המאור שבתורה שבא מהכל יכול ורק המאור הזה מוציא אותנו מהרגשת עצמנו להרגשה מוחלטת של הזולת. זוהי העבודה הרוחנית שנדרשה מהכהן מעבר לעבודה ההלכתית.וכידוע הבגד בתורה מלשון בגידה והלבוש בתורה מלשון בושה מתחילים מחטא אדם הראשון שלא יכול אחרי החטא לעמוד ישירות מול הבורא הוא מתבייש במה שעשה שבגד בטובת הבורא להיטיב לו, ולכן מאז ועד היום אין החברה האנושית הולכת במערומיה כפי שהלך אדם הראשון לפני החטא. כי כולנו באנו מאדם הראשון ונגועים עד היום בחטאו בנוסף על חטאינו הלאומיים והאישיים.ולכן עשה לו ה' יתברך בגדים שמשמעותם תיקשורת חדשה שתאפשר לו לגשר על החטא שעשה. וכל הבגדים בתורה באים לכפר על חטאים. גם בגדי הכהן וגם הציצית ביגדנו הלאומי שמזכיר לנו לא תתורו אחרי לבבכם ועיניכם למען תזכרו ועשיתם.מזכיר לא לבגוד בה' וערכיו.כותב הרב קוק זצ"ל שהכהן ההלכתי הוא מין סימון לכל יהודי שעניינינו להיות ממלכת כהנים. כי כהן זה אדם שכל כולו בתפקיד ובשליחות והוא חי ורואה ושומע רק מה שרלוונטי לתפקידו. ואיןלו חיים פרטיים. זהו היעוד שלנו .וכשמדובר בחתן וכלה הבניין הזוגי בנוי על היכולת להרגיש את השני עד הקצה, ולפי צרכיו לדאוג לו . זוהי כהונה לפשוט את בגדי בגידותי בה' ובנבראיו וללבוש בגדים אחרים בגדים של נאמנות וחברות בזוגיות ובכלל.שנזכה.(על פי בעל הסולם וסיפורי חסידים מתוך דברים שנאמרו בשבת חתן בס. שלישית של בני יהוידע.) ש. שלום

 

פרשת ויקהל

"...ששת ימים תעשה מלאכה....".מדוע צריך לצוות על לעשות מלאכה בששת ימי השבוע הלא בכל מקרה עושים מלאכה ששת ימים.מסביר הרבה מפיאסצנה הי"ד זצ"ל, שמה שידוע שאם ישמרו עם ישראל שתי שבתות מייד נגאלים מובן בדרך כלל על שבת פרשת בראשית ונח או נח ולך לך.אך הוא מסביר שמדובר בשני סוגי שבתות.שבת שהיא התנתקות מימי החול ושבת שהיא לחיות את החיבור לערכים של ה' בכל מעשי החול ואז החול מקודש בקדושת השבת .ועל סוג זה של שבת נאמר שתי שבתות שבת מעל החיים הרגילים ובניתוק מסוים מהם ושבת שחודרת לכל פינה בימי וחיי המעשה ומקדשת אותם ומרוממת כל מעשה להיות מוקדש ומקודש לערכים החשובים של ה'.ואיך עושים זאת? בתרגילים. מתחילים מ10 מעשים שכל יום אני עושה אותם כדי שכל יום לא יעבור בסתם יום של חול אלא תהיה לו יחודיות לה'. מעשה במתנה לכבודו יתברך.ולאט לאט מרחיבים זאת לשאר החיים.עד שהכל נשלט על ידי זה וכל רגע הוא ערכי.על זה נאמר שתלמידי חכמים ימי החול שלהם -שבתות" כי הם מחוברים בכל מעשה דיבור מחשבה שכלית ודמיונית רגשות ורצונות לה' ולערכיו.שנזכה.

 

איך מקימים משכן לה' במעשה ובלב?. ה' מצווה את משה "תקים את המשכן".שואל משה את ה' איך אקים משכן עם קורות ששוקלות  טונות אמר לו ה' אתה תעשה את שלך.ואח"כ כתוב "הוקם המשכן" -הוקם מאליו. וזוהי הנוסחה . בכל הקמת מדרגה רוחנית שהיא נגד הטבע האנושי מאיר המאור שבתורה שבא מהכל יכול עם העוצמה של הכל יכול במצוות מנהגים תקנות וגזרות ומעשים טובים.וזאת רק אם מפיקים את.המאור מהם מתוך כוונה לכך לפני הלימוד , ותוך כדי הלימוד  לפני העשיה ותוך כדי .זה מאיר אחרי מיצוי המאמץ שלנו בהקמת המשכן שבנו. מיצוי המאמץ והיגיעה היא עד מצב שאנו מרגישים שהסיוע כעת אחרי המאמץ שמיצינו הוא הכרח עבורנו.תחושת ההכרח היא אישית אך פירושה שאם לא יבוא הסיוע אין טעם בחיים הקיימים הם ריקניים שוממים ולא יכולים להימשך בלי העזרה המיוחלת וזועקים לכח של הכל יכול שישלים את מלאכת המאמץ.אלו הם שני חלקי הקמת המשכן .המאמץ ומיצויו-"תקיםאת המשכן".הסיוע מהבורא הכל יכול במאור שבתורה ומצוותיה-"הוקם המשכן".וזה מתחיל מהתשתית- כספי ושקלי המשכן שהוקם על ידי נדיבות לב גמורה-"כל נדיב ליבו יביאה את תרומת ה'." וגם נדיבות לב אינה בידי האדם וטבעו אלא נגדו וגם שם עלינו להביא "מחצית השקל".ללמדנו שמחצית העשיה שהיא המאמץ ומיצויו נעשית על ידינו ומחציתה על ידי המאור מהכל יכול שרק ה' שברא את הטבע יכול מפליאות כל יכולתו להפוך את הטבע.שנזכה להקמת המשכן בלב -רצון ובפועל בכל מעשה ופעולה.(על פי הרב ברוך שלום זצ"ל.)ש.שלום

 

פרשת תצוה

 "זכור את אשר עשה לך עמלק"...למדנו מהרבה מפיאסצנה שלזכור זוכרים רק מה שמישהו כתב ואמר, בתנאי שאנו מגלים שדבריו הם  בתוכנו ודבריו עוררו בנו את התהליכים והמצבים שאנו חווים אישית .אחרת הם זרים ואין בנו שייכות אליהם ולפיכך הם נשכחים מאיתנו.לפי זה ניתן להבין שהזכרת מחיית עמלק שעמל"ק ר"ת "על מנת לקבל". וכשאנו מזכירים את עמלק ומעוררים בתוכנו את הצורך למחות את הרצון להנות ולהתמכר לתענוגים, משום שדרכה של ההתמכרות לעלות יותר ויותר את סף הריגוש ולבסוף אין המתמכר מסתפק ברכושו וחייו שלו עצמו אלא מתחיל להשתלט על סביבתו עד שמחריב את העולם.על זה נאמר בפרקי אבות- הוה מתפלל בשלומה של מלכות שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בלעו .זה מה שיגרום בנו לכך שזה יהיה תהליך אמיתי וקבוע בתוכנו ולא חויה סוערת שבאה והולכת ואינה הופכת לתהליך. .לכן צריך לזהות את עמלק שבתוכי בכל פעם שבא לי וכיף לי ומרגיש לי אני נעשה פגיע כי אם לאיהיה כיף אני אשבר. ואת התלות הזאת העמלקית צריך למחות. ואיך? בתרגילי התמודדות.שנזכה למחיית עמלק שבתוכנו בקביעות.שבת שלום

פרשת תרומה

במנורה היו גביעים כפתורים ופרחים.מה זה בתוכנו בעבודת ה' שלנו ומה זה אומר לנו ביומיום?. כדי להאיר את אור הטבת הבורא בלב ולגלות את הטבתו בהרגשה ובידיעה צריך השתוקקות לכך וחיסרון אמיתי שמרגישים שכלום לא ממלא אותנו באמת עד שנגיע לכך. וזהו הכלי המכונה בשפת התורה נר. שהוא הכלי המכיל את השמן. אך את הכלי הזה צריך להחשיב כדבר יקר והכרחי וכשאנו מייקרים את הכלים אנו משתמשים בגביעים ואלו על דרך הסברה גביעי המנורה. וכשמגיע גילוי ההטבה שהבורא מיטיב לנו את שיא ההטבה בעבר בהווה ובעתיד ולכל בני העולם, צריך להיזהר לא להתמכר לכך.  ובאופן כללי צריך לתקן 320 חלקים שמתוכם 32 חלקים לא ניתן לתקן על ידינו.לכן צריך להתגבר לדחות חלק מהאור וחלק לקחת .ובשפת.פנימיות התורה את הרפ"ח ,אותיות פרח ניתן לקחת ולתקן את עצמנו לקבל את האור הזה בשליטה שלא נתמכר לו אלא ניקחהו לכבוד ה' ורק כי הוא רוצה שניקח. אך יש חלק שהוא ל"ב חלקים שאסור לגעת ולהשתמש בהם אפילו אם אנו חושבים שנקבל זאת בשליטה ולכבוד ה'. וזה מה שכתוב ;"אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה".לב האבן הזה שמאסו מלהשתמש בו בוני העולם ומתקניו, עד גמר התיקון שבו רק המשיח יתקן את החלק הזה.ואחרי שהאור פורח וניתן לסלקו שיפרח חזרה, ניתן לכפות אותו ולקשור אותו לתוכנו.וזה נקרא כפת(א)ור "לכפות את האור". וכל הסדר הזה שקודם דוחים את התענוג ואח"כ מקבלים על פי שליטה את האור ,התענוג האלוקי, ולפני כן חייבים להרגיש שרק את חיסרון קשר עםהשלימות אנחנו באמת רוצים וצריכים שזו הסיבה שהמרדף אחרי התענוגים לא נגמר ואנו רוצים שלימות כי באנו מעולם של שלימות מקשר שהיה לנשמה עם הבורא-השלימות, ועד שלא תקבל זאת נשמתנו היא לא תנוח ולא תשקוט. וזה "נפשי חולת אהבתך" .כל זה רמוז בכללי קבלת האור בחלקי המנורה ההכרחיים להארת האור . הנר-כלי- השתוקקות ברמת חיסרון שחיינו אינם חיים ללא האור המיוחל.לייקר אותו ולעשות ממנו חשיבות שאין למעלה ממנה -גביע. לייצר שליטה באור ובתענוג ולהיות מסוגלים לדחות אותו אם לא מקבלים אותו לכבוד ה' בלבד וזה פירחי  המנורה שזה מלשון סילוק כמו שאומרים פרח מהמקום אך זה גם גורם לכך שהאור יוכל להתפתח בקשר איתנו וזה פרח שהתפתח בעץ לקראת הפרי.והשלב האחרון כפיית האור שהאור בא מהרצון של הבורא להנות לנבראיו ואנו צריכים לקבלו לכבוד ה', ולא לעצמנו. וזה הדרך להתקשר לבורא באמצעות התענוג שלא אותו נחשיב ,אלא את נותן התענוג. אלו הם כללי שליטה בכל התענוגים בחיים כדי לא להתמכר אליהם הרמוזים בכל פרטי המנורה. שעשויה מזהב שפירושו בעבודת ה' ההשתוקקות לתענוג "זהב"-זה הב. כלומר "זה תן".והיא "מקשה"- כלומר גוש אחד שמפוצל לחלקיו. ללמדנו שכל הרצונות וההשתוקקויות הן כולם עניין אחד הרצון לקשר עם השלימות-הבורא. ובחיים זה מתפצל לצורות שונות שבשורשן הכל אחד.הרצון אליו יתברך.שנזכה להאיר את אור המנורה בליבנו  שבוע טוב

פרשת משפטים

"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם". תשים לפניהם מפרש רשי כשולחן ערוך. שאל תאמר לימדתי פעם או פעמיים אלא כשולחן ערוך. ומה זה אומר לי ביומיום?. שעד שהתורות וההדרכות שאני לומד לא נוגעות לליבי -רצוני, לא באמת קיימתי את "תשים לפניהם"כשולחן ערוך. כדי שהדברים יהפכו להיות "נאכלים"ו"ערבים". צריך שנבנה בנו הבנה כמה חשובות כל ההדרכות והתורות חיים ומה הם נותנות שלא קיים  בתורות אחרות. אז יווצר בנו ה"תאבון" לכל מה שהתורה עומדת ל"האכיל" אותנו.אם נבנה זאת כך, נקיים את משפטי התורה לא כ"תיק" שהפילו עלינו אלא כדבר ששייך לנו חשוב לנו ובהמשך גםיהיה ערב לנו. שנזכה ש. שלום

פרשת יתרו

למה יתרוצריך ללכת למשה למדבר להתגיירוללמודתורה ולא מבקש ממשה שישלח לו לפקולטה המכובדת שלו במדיין מלמדים שילמדוהו?. מסביר ה"אש קודש" שזאת כדיללמד שתורה יכולה וצריכה להילמד בכל מקום ובכל מצב ולא רק כש"בא לי "."מרגיש לי" "מתחבר לי "   "אטרקציה לי"   "בא לי בטוב."

יתרו שמע ובא למשה אך כל העמים שמעו מה קרהלעם ישראל ולא באו.מה הסיבה ומה זה אומר לנו. כדי לשמוע צריך שאור הצדיקים יאיר לנו יכולת להתפנות מחשיבויות שממלאות אותנו ומפריעות לקליטת חשיבות התורה וערכיה .כמו רעשים במקלט שאם אתה לא בתדר הנכון לא תקלוט ואם אתה קדוב לתדר ולא ממש עליו, יהיו לך רעשים בקליטה והיאלא תהיה צלולה. וברוחניות "לא צלולה" זה לא חודרת או יותר חמור חודרת בצורה מעוותת.ולכן צריך ללמוד את אומנות השמיעה ולבקש על כך מהבורא זוהי"שמיעת האוזן".אחת מ48 דברים שהתורה נקנית בהם.ואומרים חז"ל שאם אדם גרם לחבירו להיות חרש צריך לשלם לו על  נזק כאילו השביתו.מהכל."חרשו נותן לו דמי כולו".עדכדי כך נחשבת השמיעה.ועל כן ניתן לומר מדוע במשנה ידיות הספל נקראות "אוזני הכלי", לציין שעל ידי האוזניים שנראות כמו ידיות בצידי הראש, מרימים את כל ראשו של האדם וממילא את גופו שנגרר אחר הראש.יתרו שמע ,הפנים והביא את השמיעה לכח פעולה. "העביר חוטר מהאוזן עד ללב-לרצון".ולכן זה יצר בו שינוי. זהההבדל בין שמיעה טכנית לשמיעת הלב."ונתת לעבדך לב לשמוע".ולזה(על פי הרבה מפיאסצנה) זוכים על ידי אור נשמות הצדיקים שמסייעים לנו להיבטל למי שאנו שומעים את תורותיו ולהכניסן לליבנו.וזה על ידי צדיקים שבאמת מעביריםאת תורותיהם למצבי החיים שלנו ולא מדבריםממצבים שמעלינו ושאין "הדרכת תיווך" איך להגיע אליהם.אותם צדיקים שאורם חודר אלינו הופכים בנו לחיים כשיש לתורותם גוף להכנס בו להפעיל בו את תורותיהם מעין"מדיום" ותחיית המתים וזה על ידי הרגשת התעוררות לא מובנת שפתאום מתעוררת בנו להתלהבות בעבודת ה'.שאז הדרך להגדיל זאת זה לזהות איזו תורה שלמדתי של איזהצדיק עוררה אותי ויצרה בי חשק התלהבות זה, ומייד להמשיך הלאה את תורותיו בלימוד וקיום שזה כמו הוספת עצים למדורת ה"רבק וההתלהבות".וזה היה ליתרו שבא מ"השטח" ולכן ראה איך לחדור ללבבות מתוך התייחסות לשונה והרחוק שמשם הוא בא. כמו שכתוב "שמועה שמענו מרחוק" שלכן יעץ על שרי עשרות מאות אלפים ומשה קיבל את תיווכו כי הבין שלא כולם יגיעו לתורתו אלא על ידי תיווכים אלו.שנזכה לאור נשמות הצדיקים ולתיווכם בדרך לדבקות בה'. (על פי דרך המלך)שבוע טוב 

פרשת בשלח שבת שירה

"וה' הולךלפניהם יומם בעמוד ענן... ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יומם ולילה". עד עתה היו הפסוקים בפרשה בלשון עבר וכעת בלשון הווה. לומר שגם כעת הנהגת הבורא אותנו בשני עמודים אלו.ענן זה כשמגולה לנו בהבנה ובהרגשה שהכל שיא ההטבה מאת ה'. לילה- כשזה מוסתר מאיתנו בהבנה ובהרגשה.ואףעל פי כן גם בהסתרה יש הנהגת ה' אלינו המתגלה במכותיו של עמוד האש השורף ומכלה במידת הדין. אך -"לפניהם".כמו אב שמכה את בנו ומאתגרו בקשיים על מנת לקדמו מתוךאהבה ואכפתיות. מה שהוא לא יעשה למישהו ,שמחוץ לאחריותו ,כאב.אך פה צריך אמונה שזה לטובתנו. ולתרגל אותה בדיבורים על כך ובקול רם על פי נוסחת הפסוק "בפיך ובלבבך לעשותו ".שמהפה ודיבוריו על כך זה מגיע ללב."לפניהם"-הכוונה כמו מה שפירש רשי על "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"- כשולחן ערוךלפניהם. כך גם ההנהגה בגילוי ההטבה באה על ידי מתיקות וגילויה ועל ידי הכאה ויסורים. ובשניהם זה לטובתנו ומתוך שיקול לקדמנו.על זה כבר אמרו חז"ל "חייב אדם חברךעל הרעה כשם שמברך על הטובה ". ושאלו מה זה -"כשם".. - ופרשו "לקיבולי בשמחה" . והעיקר שעל ידי תירגולים שכל הזמן נייחס הכל להנהגת הבורא בעמודי אש וענן כל רגע ובכל פרט שעוברעלינו מהקטן עד הגדול נזכה ל"הרגל נעשה שלטון "ונחיה זאת מתוך אמונה שלימה.ש.שלום מ.(על פי אש קודש. מהרבה מפיאסצנה זצ"ל הי"ד )

פרשת בא

ה' אומר למשה בא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו.בדרך כלל הלשון בא זה כמו בא נלך כלומר בא ביחד איתי. ולא אמר לו ה'לך אלפרעה אלא בא . כלומר בא איתי. מה זה אומר לנו בעבודת ה'.פרעה הוא הקול שבתוכנו שאומר "מי ה' אשר אשמע בקולו"   והעקשנות שבתוכנו נגד ערכי ה' והמחויבות והנאמנות שלנו לדבר ה'.ונדמה לנו פעמים רבות שאין זאת בכוחנו ולכן אנו צריכים להאמין ברמת סרט שאת זה משיגים בתרגילי אמונה שיש את המאור שבתורה שהוא הכח של הכל יכול שמאיר לנו בעבודת ה' והוא נותן לנו את הכח להתגבר על החולשות שפרעה שבתוכנו מפעיל בנו. זוהי המילה "בא " שאומרה'לכל אחד מאיתנו.

במכת חושך היה גם חושך וגם כתוב שיכלו למשש את החושך ולא יכלו לזוז. מה זה אומר לנו . כשאתה בחשיכה יש מצב שאתה לא רואה את הדרך .ויש מצב שאתה מדמיין פחדים עד  שאתה מרגיש אותם כממשיים שאינך יכול לזוז מרוב פחד.וכל זה כי אין לך ביטחון שהאור היחיד בעולם זה לא מה שנראה לך כאור, אלא הבורא יתברך הוא ורק הוא האור. שאם נוכחותו מורגשת בליבך על ידי אמונה מאוד חזקה שכל מה שקורה זה רק ממנו , זה מסלק את כל הממשויות האחרות, שבאות מהדמיון הפחדני ומשתקות כאילו יש בהם ממש.  כשאדם תקוע באגו המיצרי שאומר "מי ה' אשר אשמע בקולו " ואין לו בליבו אמונה שיש רק ה' בעולם, הוא נרעש ונפחד מכל קושי שקורה לו כי אי הוודאות, מה יקרה לו ולאן יתפתח קושי זה, משתקת אותו.והחושך מאמונה שממלאת באור הביטחון את הלב , הופך להיות ממשי על ידי סרטים שהדמיון מאכיל אותו עד תחושת ממשיות שניתנת למישוש כמו שכתוב "וימש חושך".לכן לבני ישראל שהיו מלאי אמונה "היה אור במושבותם".מה שאין כן אצל המצרים היה חושך אפילה שהתעצם לחושך שלא רק שלא רואים כלום , אלא שחשים ממשיות מאיימת שניתן למששה בחושך וזאת כפי שהסברנו. שנזכה לאור ביטחון האמונה בכל מצבי החיים העוברים עלינו ולתירגול מתמיד של הדלקת אור זה בליבנו.ש.שלום שנזכה. ש.שלום

פרשת ויחי

מה זה אומר לנו ששם יעקב אבינו את אפרים לפני מנשה. כידוע מנשה היה הבכור ואפרים הקטן. מנשה נקרא על הפורענויות "כי נשני אלהים....." ההרגשה שאלוקים שכח אותי.ועזב אותי ואפרים על הישועה"כי הפרני אלהים".... ובעם ישראל כדי לתת להם ישועה צריך כלי של השתוקקות לישועה. וכלי קטן שצריך להרחיבו שוברים ואח"כ כשבונים מחדש ואפילו אם רק מדביקים את חלקיו הכלי גדול יותר ורחב יותר. כך בחיינו אין לנו מקום בלב לישועה גדולה אם ממלאים אותנו דברים אחרים  וכדי להיפטר מהם עוברים משבר שמייאש מהדברים שממלאים אותך ואז אתה פונה בתפילה אמיתית מעומק הלב לישועה חזקה ועוצמתית מהבורא יתברך.וצריך לסגל בכל משבר שאנו עוברים תירגול לבנות אמונה שזה מכין אותנו לישועה גדולה ככל שהמשבר גדול יותר.ולכן הקדים את אפרים לפני מנשה כדי שנדע שכל הקטע במשברים זה בניית כלים לשפע של הבורא שרקמחכה מתי יוכל להיכנס אלינו.וזה תלויבגודל הכלי התפילה הציפיה לישועה ולכן המשברים בונים זאת.כל החכמה שכשזה בא עם כל הקושי לדבר את הדיבורים על כך כי מהדיבור זה מגיעללב שנאמר "בפיך ובלבבך לעשותו".

"הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם".- מה אומר לי כפל הלשון "הקבצו ושמעו ....ושמעו."  כשמקבצים כל מה שעובר עליך לכך שאתה בן יעקב שמקטין עצמו כעקב, ואומר יש רק ה' בעולם ,והוא ורק הואמנהל אותו כלדבר שאתה שומע אתה מפרשו כמסר מה' שמכווןאותך לישר את עצמך לאל שהוא אביך. וזה"ושמעו אל ישראל אביכם. שנזכה לפתח שמיעהמוסיקלית כזו.ש.טוב.(על פי קדושת לוי)
כתוב שיעקב רצה לגלות את הקץ ונסתם ממנו. מהזה אומר לנו?.שזה עצמו הדרך לגלות את הקץ. כשאתה מרגיש סתום בלום בצבע חום לא מבין כלום, ואתה מרגיש ששום דבר כבר לא יכול לעזור אז באמת גם בשמיים שומעים את תפילתך ומורגש סבלך שם והיות שיש לך במצב זה כלי שלם של חיסרון גמור לישועה , זה עצמו מביא את הקץ.(מהרבה מפיאסצנה באש קודש ). שנזכה לגילוי הקץ במהרה על ידי בנייתו בחיסרון הולך וגדל לישועה האמיתית של היציאה מהאנטרסים והקומבינות וההתמכרות אליהם.על ידי אמונה שזה ניתן, יגיעה של מאמצים לתרגלזאת, ותפילה אחרי שהמאמצים לא צלחו שזו תפילה אמיתית "תפילה לעני" שנשמעת מייד. ש.טוב. ש.טוב

פרשת וישב

כל החלומות באים בתורה בכפילות.יעקב אבינו:"סולם מוצבארצהוראשו מגיע השמיימה".כלומר בשמיים ובארץ.יוסף חולם על השמש הירחוהכוכבים וכן על האלומות.כלומר בשמיים ובארץ. פרעה חולם על הפרות שהיו האלוהות של המצרים שנאמר"כי לא יוכלו נמצרים לאכול את העבריםלחם כי תועבה היא למצרים. לחם הכוונה בשר ובשר בתורה זה בהמות. וכן כשקשרנו את השה לקרבן פסח זה היה האלוהות של המצרים ובכך הם הושפלו.
הכפילות של החלום באה לומר מה שאמר יוסף לפרעה .ועל הישנות החלום פעמיים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשותו.ומה זה אומר לנו?.לכל אדם בתחילת חייו יש הרבה חלומות ותקוות .והרבה מאבדים זאת בדרך. החלומות הגדולים אומר הראי"ה זצ"ל, הם יסוד העולם. כלומר אם יש לך חלום ואתה שואף אליו אתה מתקדם.אך איך מתקדמים?.מציבים אותו לא רק כשראשו מגיע השמימה , אלא גם ארצה. איך?.בצעדים קטנים ומתמידים.כליום לעשות 5או10פעולות לטובת מימוש החלום .כך לא מחכים שהחלום יקרה "משמים",אלא מממשים אותו על ידי מאמצים.וכמובן חיים את דברי חז"ל:"לא עליךהמלאכה לגמור ואין אתה בן חורין להיבטל ממנה. "  כךגם נאמר בשיר על בן גוריון"שתמיד בשביל הצר לא איבד את קו הרכס." כי כשאתה בפרקטיקה של החיים אתה בפרטים הקטנים שעלולים למעט לצמצם ולהקטין את  עצמת ההתלהבות והחיות של החלום הגדול. וכשאתה בחלום הגדול אתהעלול להיות סוג של"רחפן על", שלא חי על הקרקע. ולכן האומנות של החולםהאמיתי זה החלום הכפול שבאמת ממהר לבא כי כל הזמן אתה גורם שכל רגע הוא מתממש. ועוד סכנה גדולה לחלומות והיא הציניות הארסיות של החיים שסביבך של אנשים שלא רוצים להשתנות ולא רוצים שום שינוי במציאות חייהם וחיי הסובבים אותם. החלום תובע שינוי מציאות.והחולם האמיתי חי את החלום בתורה כמציאות ואת המציאות כדבר ארעי וחולף. ובעצם האמירה בסוף כל תפילה"לתקן עולם במלכות שדי" יש הכרזה על שינויהמציאות לטובת החלום. ולכן אומר עמוס הנביא "הוי המתאוים את יוםה' למה לכם יום ה' והוא חושך ולא אור". כלומר. יום ה' יהיה השינוי של תיקון העולם. ותיקונים דורשים שינויים וכל שינויהוא מאמץ. ומי לא רוצה להשתנות יום ה' והדרך אליו היא חושך עבורו.ולכן הוא זורק הערות ארסיות עלהמשתניםלטובה ועל יוזמתם שעלולה להוציאלהם את "הרוח מהמפרשים".ולהרוג להםאת המוטיבציה. ומכך צריך להזהר. שנזכה לבשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים בכלל ובפרט.

אלה תולדות יעקב , יוסף.נאמר בפסוק והיה בית יעקב לאש ובית יוסף להבה ובית עשיו לקש.כידוע לאש גדולה אין יכולת להיכנס לחורים וסדקים מבלי לשרפם. הלהבה יכולה להאיר בחורים ובסדקים מבלי להזיק.מה זה אומר לנו בעבודת ה'?.שאש ההתלהבות והחיות והרבק לעבודת ה',מקשה עלינו לרדת לפרטים הקטנים של החיים שמעיקים על המתלהב ומכניסים אותו לצמצומים והקטנות שחונקים את גדלות האור. אך המדד שהאש הזאת באה ממקום אמיתי הוא,שניתן לתרגם זאת למימוש בפרטים הקטנים של החיים וישומם וזאת בלא להפחית מתחושת ההתלהבות השמחה והחשיבות והשליחות שיש במשימות היומיומיות של החיים.ולכאורה ניתן להבין מזה את הפסוק שתולדות של אש גדולה בלב שבאה ממקום אמיתי, זה שהיא מסוגלת להאיר את חיי היומיום בישום ובסדר יום ובקידום תהליכים לא רק מעל החיים אלא בתוכם ובעומק עשייתם. כמו בשירות הצבאי ובעמל הפרנסה ובזוגיות והמשפחה.זוהי מידת יוסף -להבה, שבאה מבית הגידול של מידת יעקב-אש.וזה להבדיל מרוב המתלהבים שלא יודעים לתרגם את התלהבותם ללהבה שמאירה ומשמחת את עשיית היומיום , אלא כשהם צריכים לצאת לעמל היום, מייד מתמלאים הם עצבות וביאוס.שנזכה להיות להבה מהאש הגדולה ביומיום להיות מאירים את אש יעקב ולהוליד ממנה את להבת יוסף ולהאיר אש ולהבה שלא שורפים אלא מתדלקים את שמחת החיים וחדוות העשיה והיצירה.ש.טוב

פרשת וישלח

"וישלח יעקב מלאכים לפניו....ואחר עד עתה."   ....."אם יבוא עשיו אל המחנה האחת והיכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה". מה זה אומר לנו היום.יש בתוך אישיותנו את כל הדמויות שבתורה. עשיו שבתוכנו הוא הכח המעוניין להישאר במצבו ולא להשתנות. לנפח את האגו ולהסתפק בקיים. יעקב שבנו היא ההרגשה התמידית של הרצון לממש את השאיפות שלשמן באנו לעולם.חיבור של קשר חי ופעיל ומורגש עם השלימות - הבורא. יעקב מרגיש את הפער וחותר באופן מתמיד להשלימו.עשיו מחכה לנפילת יעקב בארצו של לבן. ולזה הוא מחכה.("יקרבו ימי אבל אבי"....)שם יש פיתויים רוחניים .ועל זה אומר יעקב שלמרות שהיה שם לא נפל. "עם לבן גרתי".אומרים חז"ל גרתי אותיות תרי"ג. כלומר למרות שגרתי עימו תריג מצוות שמרתי.אבל באמת השאלה היא איך. מה התחבולה. הלוא אנו רואים בצבא ובחיים בכלל את מרכיב השחיקה שעליה בונה עשיו שבתוכי שאתייאש מלהשתנות ואסתפק בנירוונה בזולה ובשנטילולה.ועל כך מסביר הרבה מפיאסצנה.שיש שני צדדים פנים ואחור. פנים זה כשמאיר לאדם  והולך לו בעבודת ה'.אחור זה כשנמצאים בהסתרה ובנפילות. וכשנפל יעקב זעק "קטונתי מכל החסדים ומכל האמת...". כלומר אני זקוק לעזרתך ריבונו של עולם וחייב את ישועתך.וזו הדרך שבה מנהיג ה' את האדם.ליצור כלי של השתוקקות בנו שתבער רק לה' שזה מעורר את השורש הרוחני שבנו,שבאנו מעולמו של הבורא ועד שלא נקבל חזרה את הקשר איתו כפי שהיה כשהיינו בעולמו המושלם לפני שירדה לפה נשמתנו לא תהיה לנו מנוחה ושלווה.וזה התועלת העצומה של פעולת האחור -ההסתרה.זה מה שכתוב  מצד אחד "מלאכים לפניו"-מצב הפנים והגילוי, ומצד שני -"ואחר עד עתה". זה גם חציית המחנות. שאנו חונים בשני מצבים המחנה האחת אם יבוא עשיו ויכהו והיה המחנה הנשאר לפליטה. המחנה הנשאר הוא של מצב האחור ובדרך התשוקה וזעקת התלות בבורא בלבד -"קטונתי",יש את הדרך להפוך את הנשאר לפליטה.שנזכה לקטונתי במצבי האחור שהם הדרך להגיע לשרידות גם במצבי ההסתרה והאחור.ש.טוב (על פי הרבה מפיאסצנה בדרך המלך מדברים שנאמרו באזכרה לאחיו של סבי הי"ד הרב שמואל צבי הרמן זצ"ל שעל שמו נקרא בית המדרש.)

יפרשת ויצא

עקב יוצא ממדרגהשל באר שממנה הוא שואב אמונה שממלאת אותו בשלמות שזה הפרוש של שבע מלשון שובע. כי כשאתה מאמין והאמונה שלך היא המציאות לגביך וזה אומר שאתה חי לגמרי שה'רקטובומיטיבזהמביא לך רוגע שמחה שלווה ביטחון ושובעשל יציבות . למדרגה שבה יש אנשים שנמצאים  בחרון אף כלומר כעסים ביאוסים עצבויות יאושים ודכאונות.וכל העניין הוא שמי שחי בציפיה מתמדת שימלאו לו את הרצון לתענוגים תמיד לא ישבע ויצפה לעוד ועוד. זה  משום שהנהנתנות ממכרת ויש לו מנה רוצה מאתיים.וממילא החרון הכעס  העצבות הדיכאון האכזבה הם הסביבה שבה אדם כזה חי.ויעקב  שבא למקום כזה ולא מתערב בהם אלא שומר את מדרגת האמונה השלימה שה' טוב ומיטיב, גם בין אנשים שבמדרגת חרן -חרון אףו.על כך הסבירוחזלאת דברי יעקב. "עם לבן גרתי"-גרתי אותיות תרי"ג כלומר עם לבןגרתי ותריג מצוות שמרתי. ומכאן אלינו שכשיוצאים ממדרגה של סרט שיש רק ה' בעולם ושהוא טוב ומיטיב לא נופלים לחרון אף.(על פי ברכת שלום).שנזכה.

האבנים רבות על פי חז"ל על מי ישים הצדיק את ראשו והן הופכות על ידו לאבן אחת.על פי הרב ברוך שלום אבן היא הרצון להבין כל דבר.ותפקידנו לשים את האבן תחת הראש ולא מעליו. כלומר האמונה צריכה למלא את הראש בחשיבותה ולדחות את הצורך להבין כל דבר מראש ולהעמידו כתנאי לעשיה.ובדרך כלל בגלל שהשכל משועבד לרצון והרצון מונע מאינטרסים אנוכיים , על כן השכל משוחד. ולכן התורה וערכיה שלא מוגבלים מרצון לקבל כי הם באים מבורא מושלם שלא זקוק לכלום ההיגיון שבהם יעמוד בסתירה להיגיון האנושי. ולכן יעקב שם את ההבנה תחת הראש בחשיבות. וראשו מונע מ"יש רק ה' בעולם".ולפי זה כל ההבנות המפורדות והמחולקות הופכות להיות הבנה אחת שכל מה שעובר עלי בא מהבורא ובכל דבר שקורה הוא רק מיטיב לי .בין אם זה מגולה לי ובין אם לא.שנזכה להפוך את כל האבנים לאבן אחת שיעקב הופכה למצבה-"והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלוקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך."כלומר כשהופכים את כל ההבנות להבנה אחת כנאמר לעיל, זההופךלהיות בית אלוקים בניין יציב בלב וכל מה שאלוקים נותן למי שחי באמונה הזאת הופך להיות עשיר באמת כי הוא מייחס הכל לבורא שנותן לו שלימות בכל מה שעובר עליו. ועל זה יש סיפור בסיפורי חסידים על יהודי אחד שנתן מעשר מרווחיו אבל גם מהפסדיו. ונימק זאת בכך שחז"ל ציוו לברך על הרעה כמו על הטובה. לכן אין הבדל ביניהם ששניהם מה', ושניהם הטבה. רק שבטובה ההטבה מגולה, וברעה, ההטבה נסתרת אך מצד האמת גם בה יש הטבה. וזה תרגיל איך לבנות את ה"סרט "הזה בלב ולהופכו לבניין יציב כאמור .

למה כתוב על סולם יעקב שהמלאכים עולים ויורדים בו? הלא המלאכים למעלה והיה ראוי לכאורה שיכתב יורדים ועולים בו?. אלא שמדובר על כל אחד מאיתנו שכשאנו מרגישים שאנו יורדים, אנחנו בעצם עולים.וזה משום שכשאנו מרגישים בירידה זה משום שהנשמה מאירה בנו וזה כמו אור שמאיר בחדר מלוכלך.שאם יד אור רואים את הלכלוך, ואם לא מאירבחדר לא רואים את הכתמים והלכלוך.וזה נאמרבכתבי הרב קוק זצ"ל."כשהנשמה מאירה גם שמים עוטי ערפל מאירים אור נעים.מדוע כשהנשמה מאירה השמיים עוטי ערפל ולא בהירים? . כי היא מאירה את הכתמים שבנו.וזה הסולם שדרכו עולים אל הבוראיתברך.קודם רואים ומרגישים את הכתמים,עד כדי שהם בלתי נסבלים, ואח"כ, מתקניםאותם.שנזכה ש. טוב וחודש טוב

פרשת תולדות

מה חיפש אברהם במערת המכפלה ומהן הבארות בפרשת תולדות.מערת המכפלה היא מכפלה של שני רצונות הרצון לקבל והרצון להשפיע שתפקידנו להכפיל את הרצון לקבל ואת ערכו על ידי שנזכה לרצות לקבל רק כדי להשפיע וזה רק על ידיהמאור שבתורה.ואז יוכפל ערך הרצון לקבל שבמקום שיפרידנו מהבורא כי לבורא אין רצון לקבל כי הוא מושלם ולא צריך.לקבל,אנו שקועים רק ברצון לקבל תענוגים. וברוחניות, היפוך רצון מפריד ומרחיק.וכאשר נרצה לקבל תענוגים רק כי ה' רוצה שנקבל אותם וזה יהיה בשליטה זו, אז גם מה שנקבל יחשב נתינה . כמו בעל בית שהכין סעודה לאורח ולא נעים לאורח לאכול והבעלים מפציר בו שיאכל כי הוא טרח עבורו והשקיע מממונו ומרצו, והוא ממש יעשה לו טובה גדולה אם יאכל.אז , מתפתחת באורח הרגשה שכל מה שיאכל ויהנה ישמח מאוד את בעל הבית. כך הרצון לקבל תענוגים יהפך להיות בעצמו אמצעי נתינה למטרת הבורא להיטיב לנבראיו ולכן חשק אברהם במקום זה שהוא הענף הגשמי של מדרגה רוחנית זו. ולכן כתוב שכשהנשמות עולות הן עוברות דרך מערת המכפלה כי זה נקרא עליית נשמה.וזה גם רמוז בשם הויה שיש בו פעמיים את האות ה'.האחרונה מרמזת על הרצון לקבל וזו שאחרי האות י' מרמזת על הרצון להשפיע.ועל שתי ההין ההללו נאמר "ותלכנה שתיהן יחדיו" במגילת רות שהפס 'דיבר על רות ונעמי ורות מציינת את מידת המלכות שיצא מרות דוד המלך .וכל מאמצינו בעבודת ה' זה לחבר את הרצון לקבל להשפעה עד כדי שהההשפעה תשלוט עליו. ולכן מערת המכפלה בחברון על שם החיבור בין שתי הההין משם הויה שזה מרמז על חיבור הרצונות הנ"ל.וכן עניין הבארות הן על פי המאור ושמש בארות  האמונה שפלישתים סותמים. ואנו במאמץ לפתוח את סתימות הפלישתים מנסים לחבר כל דבר שקורה  לנו  לאלוקים ולא לחיצוניות שפעלה את מה שעובר עלינו. ואם אנו מפרידים מקרים שקורים לנו מכך שה' עשה זאת אז אנו סותמים את בארות האמונה ואנו פלישתים. ואם אנו מקשריםכל דבר שקורה לה' ,אנו חופרים את בארות האמונה.וכאדם מלא באמונה והיא מזונו, הוא מתמלא בשמחה מחיה ומרווה.שנזכה לבארות האמונה ולמערת המכפלה.

הבארות שחפרו עבדי יצחק ואברהם הינם בארות האמונה. וכשחופרים ישנן שני סוגי חפירות. האחת לחפור ולחפש את השמחה בזכות לעבוד את ה' ולהיות במגע איתו .וזה לפי כמה שהוא בנוי בחשיבותו בליבנו וכמה שאנו מכירים את שיפלות עצמנו.ובתחילה כשחופרים ומחפשים זאת, מוצאים טעם של עפר בחשיבות הבורא וערכיו ועבודתו בלב, וזה נקרא שכינתא בעפרא וזו קללת הנחש שבתוכנו"ועפרתאכל כל ימי חייך".עד שמגיעים למצא מים שזה חיות מהחשיבות הזאת והתלהבות ושמחה  ממנה ובאר זו נקראת "עשק" שהפלישתים שבתוכנו מנסים לגרום לנו זלזול בעבודת בניית חשיבות הבורא בלב ולתת בכך טעם עפר שזה סתמום פלשתים וימלאום עפר והם מנסים לומר לנו להיות נגררים אחרי הרוב שעושים מצוות כי כולם עושים ולא מטעםהרגשת החשיבות ההתלהבות והשמחה מכך. וזה רועי גרר.וכשרוצים להתקדם הלאה בעבודת ה',צריך גם ביקורת על העבודה ולהציב יעדים המגדילים את האמונה .במצב זה הפלישתים שבנו אומרים לנו אתה לא ראוי למה שאתה שואף ותסתפק בלהישאר כמו כולם והם גוררים אותך לא לשאוף לדבקות בה'. ואומרים לך שזה מיוחס ליחידי סגולה ולא לך. ומשטינים ומקטרגים עליך ולכן הבאר הזו השניה שחפרו ושוב סתמו הפלישתים כי נתנו בשאיפה לדבקות בבורא טעם של עפר להוריד את המוטיבציה וזה נקרא לקטרג ולהשטין שאיננו ראויים לעבודה כזו גדולה. ואז כשהפלישתים תוקפים, האדם פונה במשבריו ,אחרי נסיונו להחלץ מהמצב ומאמציו, לבורא ואומר לו שהוא חייב את עזרתו. ורק אחרי שמיצה את מאמציו הבורא עוזר. וזו הבאר השלישית שנראה רחובות. שעתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ.שנזכה לחפור את בארות האמונה .שבוע טוב וחודש טוב. (על פי הרב ברוך שלום זצ"ל.)ש. שלום

פרשת וירא

היות שכשנולדנו מייד נולד איתנו האגו והיצר,והחינוך לגבולות מתחיל את המירוץ מאוחר יותר, ממילא, האגו מקבל מעמד של קביעות ביחס להעמדת הגבולות והשתדלות עשיית הטוב. יוצא, שהיצרהטוב הוא במעמד אורח באישיותנו.אורח פירושו על פי הרב ברוך שלום שבא והולך, ומעמדו אינו כבן בית קבוע או כבעל הבית. ועל כן כל העבודה על ערכים של לימודתורה קיום מצוות מנהגים תקנות ומעשים טובים מלווה במאמצים ויגיעה עליות וירידות. ולקבל את עבודה זו בשמחה ובסבר פניםיפות בהתלהבות וחיות, היא הכנסת האורחים בשורש הרוחני לענף הגשמי שהוא הכנסת האורחים המעשית.ואמרו חז"ל:"גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה".הכנסת אורחים היא הכלי שבאמצעותו ניתן לקבל את הגילוי שבלב ובהרגשה שהבורא והטבתו נמצאת כאן וכעת איתנו לגמרי.כיוון שה"מנוע" של היכולת לקבל את התורה ומצוותיה תקנותיה וגזרותיה והמעשים הטובים על פיה, בשמחה והתלהבות וחיות, הוא המאמץ של שרירי האמונה שהזכות והחשיבות הגדולה ביותר היא עבודת הבורא והתקרבות אליו ודביקות בו.זוהי אמונה שככל שמפתחים אותה לסרט חי, שבו אתה לא צופה מהצד אלא שחקן ראשי, כךהיא מאירה בך ככח פעולה ולא אמונה התלויה באויר ולא נוגעת בחיים.תהליך זה נקרא הכנסת אורחים בסבר פנים יפות והיות שזה מביא את התוצאה של קבלת גילוי הבורא וחשיבותו בליבנו החשיבו חז"ל הכנסתאורחים יותר מקבלת פני(גילוי) השכינה.שנזכה להכנסת אורחים בענףהגשמי ובשורש הרוחני . ש. טוב

פרשת לך-לך

רבים חושבים כי אברהם אבינו שעניינו חסד מכניס אורחים , מתפלל על סדום ועמורה ומנסה להצילם, מגייר גרים, הוא פשוט "חנון " ו"רכרוכי". ומפה מוציאים מסקנה שה"לוק"של ההולכים בדרכיו כלומר הדתיים צריכיםליצג את הדת ב"נחמדות".ולהיות כל הזמן "מלטפים" ו"מחבקים"את כולם. ומפה יוצאת תמונה מעוותת על תפיסת המושג חסד. כזהו החסד הנוצרי עםהאימרה הידועה שאם נותנים לך סטירה אל תגיב .תן את הלחי השניה.ומפה נולדת תופעה של סוג של פחד לתקן את העולם גם בצורה של גבורה אקטיבית שהיא על פי היהדות גם חלק מהחסד .כפי שנאמר"חוסך שבטו שונא בנו".ואם יגיד הילד "לא רוצה לבית ספר אלא לשחק פליימוביל כל היום בבית הוריו יכפועליואת בית הספר וזה חסד שהם עושים איתו , למרות שזה בכפיה נגד רצונו. זהו אברהם אבינו שיוצא כחלקמהחסד למלחמת מעצמות ומנצח.וכשאנו אומרים"לתקן עולם במלכות שדי" אנומדברים על תיקוןמלטף ותיקון מכה לפי הצורך של העולם.בתשתית אנו אוהבים את כל הנבראים שהם יקריםלנו כנבראיו של הבורא יתברך. אך כמו הדוגמא מהילד והוריו , לעיתים אנו צריכים להשתמש בכפיה ומלחמה וגם זה חסד.וחלק ממנו.וצריך לזכור שאברהם איש החסד הוא ההיפך מהנתפש בחברה שזה עניין של פופולריות בעיני הבריות שאתה אהוב ומקובל מכח חנפנות וניסיון למצא חן ולהצליח בסקרים כלומר סוג של פוליטיקאי.גדולתו ושמו בעולםיצאו בתחילת דרכו על הליכה נגד כל העולם מתוך אמונה שהיה מוכן להישרף עליה בכבשן האש נגד כל השליטים.וכונה על כך "אברהםהעברי"שהוא מצד אחד וכלהעולם מהעבר השני.ומתוך הגבורה הזו צמח החסד שלו.זהו חסד שנולד מאמונה בכך שיש רק ה' בעולם שהואהקובע בכל רגעמה יהיה פה ואיך יהיה,ומכך נובעת אהבת הבריות שלו בשל היותם נבראיו של ה'.שנזכה לאהבת הבריות של ה'מתוך אהבת ה', על ידי תירגול מתמיד של ערכיםאלו בדיבורכל יום כמה טוב אני מוצא בכל דבר שעובר עלי ובזולת.ולהכריח את עצמי לש זאת ואם זה לא מספיק חריף אז לכתוב את זה. שבוע טוב

 

פרשת נח

המבול והתיבה
מה המבול  והתיבה וצורתה אומר לנו בעבודת ה'? הצירוף של שתי שאלות . שאלת פרעה "מי ה' אשר אשמע בקולו" ושאלת הבן הרשע "מה העבודה הזאת לכם ". מכונות בשפת בעל הסולם ה"מי" וה"מה", הנותנות בהיפוך הסדר את הצליל של המילה "מים". והם המים הזידונים המאיימים להטביע כל מוטיבציה בהתגברות ערכית לעבודת ה'. זהו המבול המציף את העולם לגבינו היום, המתבטא בכל מה ששוטף לנו את המוח והלב מעבודת ה'. ובראשם ה"עייפונים" שמעייפים אותנו  וה"סמרטוטפונים" שמסמרטטים אותנו אוכלים לנו את הזמן ומנסים לתת לנו כל הזמן אפליקציות מפלצתיות שלוקחיםלנו כל מוטיבציה להתאמץ אלא שהכל יעשה בעזרת מכשירי העבדות האלה. כך החיים החברתיים עוברים לתוך המכשיר הקניינים עוברים אליו וכך יותר ויותר אנו הופכים לתלותיים בו.היתרונות שהוא מציע עצומים מבחינת הפיתויים אך הוא מחנך ומרגיל אותנו לחיות על פי העיקרון שזורק יגיעה ומאמץ לטובת מה שבא הכי מהר והכי קל. היפך הגמור של האמת בחיים. האמת היא שהדבר היחיד שמבגר אותנו ומפתח אותנו הוא הקושי וההתמודדות.כמו בחדר כושר. השריר נבנה על פי מידת תרגילי ההתמודדות שלו בהתנגדות למשקולות המכבידים את משקלם עליו. וכן בסיבולת לב ריאה התמודדות של הלב הריאות והשרירים במאמץ האירובי. וכן כדי לפתח בכל תחום לרמות הולכות ועולות צריך תרגילים שכל הזמן  מעלים את סף הקושי.כך יש התקדמות אמיתית שמפתחת ומבגרת. גם המכשירים הללו נשלחו אלינו להתמודד מולם . הדרך שנח מתמודד עםהמבול הוא לשרוד ולצוף ולא לנצח את ההצפה הזאת .לעומת זאת קריעת ים סוף זו התמודדות לוחמת שמנצחת את המים הזידונים האלו.ובאמת אלו התמודדויות שלביות בשלב הראשון "לצוף".בשלב השני "לבקוע" את המים.גם ההתמודדות בתיבות של נח לעומת תיבת משה הן שתיבת נח אטומה מבית ומחוץ ותיבת משה רק מבחוץ.מה זה אומר לנו. ששלב ראשון מפתחים את כוחות ההתגברות ב"חממת גידול" כי בתחילה אנו פגיעים שביריםועדיין לא מספיק מפותחים לקשיים חזקים מידי וצריך להתאמן .בישיבה במכינה בהתמודדויות שעדיין לא בעצימות קשה מידי אלא בהן יש לימודים ותרגילים שעוסקים בפיתוח היכולות  להתגבר ולהתמודד. ואז כמו בתיבת נח צריך אטימות חיצונית ופנימית. שזה לא לתת לכל מה שמחליש ומסיח את הדעת ואת המוטיבציה והתירגול  לחדור חיצונית עם מסיבות גיוס וכל מיני ארועים שתמיד יקרו לך על מנת להטביע לך את התהליך של הרגלי האימון של פיתוח ערכי של האישיות שלך. זה נכון גם למתמודד בהקמת ופיתוח חיי המשפחה שלו, הזוגיות שלו, לימודיהמקצוע שלו, והשירות הצבאי שלו.גם מבפנים לא לתת לעיפות ,שגרה ,מצבי רוח משתנים, להשפיע על התנהלות הפיתוח ההתמודדותי שלך.וזה מתבטא בצורת חיים שבשלב זה מצליחה כי היא "צפה " ולא באמת נלחמת ממש.אז גם בתוך החממה "התיבה" של פיתוח האישיות בישיבה ובמכינה והעיסוק המסתגר בתורה במצוות בערכים ותירגולם, מצווה ה' את נח לבנות שלש קומות. התחתונה -מזון ולגבינו מה יזיןאת המוטיבציה.שזה סיפוק ושמחה מזה שזכית על ידי ה' להיות מי  שהוא תחת המבול   ושהוא מהשורדים ומתפתחים ולא מה"טובעים" וכן חשיבות הבורא וערכיו שממלאת אותך ולא מאפשרת למשהו זר לחדור לתוכה.קומה אמצעית -בעלי החיים. שתהיה חיות והתלהבות בעבודת ההתגברות וקומה עליונה -לאדם.שהקומה העליונה אדם שעל פי בעל הסולם הכוונה  אדם מלשון דמיון ,להתדמות לבורא.המבול גרם למים מלמטה ומלמעלה. וה' מצווה את נח לעשות גג עם שיפוע. שלא תהיה אפשרות לרגע אחד אפילו לרעיונות המבול להישאר במוחנו ובאמונתנו שהם גג אישיותנו. כפי שקורה בגג שטוח שהמים נאגרים בתוכו ואז חודרים דרך הקירות לבית.והפתח של התיבה בצידה תשים . שכשנפתחים לך כוחות מה' תיזהר לא להתמכר להם אלא שים זאת בצד כלומר בתור סימן שאתה אכן בדרך הנכונה אך לא לסמוך על כך אלא רק על האמונה בחשיבות הבורא ובשמחה שה' זיכה אותך לכך.שנזכה לשלב א' בהתמודדות מול המבול וכן תזכרו גם הציניות מטביעה אותנו.היא חלק מההומור המריר  והלועג לכל אמונה במשהו שרק מתחילומטביעתו מייד בהתחלה. שנזכה לבנות את התיבה נכון .חורף סוער ומושלג ושבת שלום

העורב והיונה:   העורב והיונה ששולח נח . מה זה אומר לנו. היציאה מחממת ה"תיבה" בה אמורים לפתח את הכוחות ב"חממת הגידול " צריכה להיות בהדרגה ומתוך בחינת היכולות על ידי ניסוי ותהיה. ולכן העורב הידוע ומתאפיין בכוח אכזריותו לבניו (עלפיחז"ל) , זוהי תכונה שצריך אותה כשיוצאים מחממה. יש מין התמכרות למקום מוכר ומוגן שהרבה פעמים מעכב אותנו מלצאת למלחמת החיים האמיתית. עד כדי כך שה' מצווה את נח לצאת מהתיבה. ולכן העורב בתכונתו האכזרית לבניו על פי חז"ל) זה הכח שצריך בהתחלה כדי לצאת להתמודדות .להתאכזר לעצמנו ולא לפנק את עצמנו בפינוק הממכר. וכשנכשלים והעורב חזר כי לא יכל עדיין להתמודד. מנסים שוב . ההתמודדות השניה היא כבר עם היונה. שחזרה עם עלה זית בפיה ועל פי חזל אמרה מוטב יהיו מזונותי מרים כזית בידי הבורא ולא מתוקים בידי בשר ודם. המסר שמה שקושר אותנו היא תלות בדברים מחוץ לבורא. ולעיתים אנו חושבים שהם הקובעים עלינו ומתכסה מעינינו ומתחושתינו שהכל רק מה'.היונה מוסרת לנו שאם נתלה יהבנו רק בבורא ונראה בכל שאר הדברים רק דרכי התגלות והנהגה שלו כלפינו , נוכל לשרוד מחוץ לתיבה בחיים האמיתיים בצבא בעבודה בזוגיות במשפחה ובחברה.שנזכה לחורף סוער ומושלג.עם תיבות צפות ברוח ובחומר

השמות:   בני נח שם חם ויפת .מה זה אומר לי.שם- לתת שם זה להגדיר את התפקיד .השם על פי המהר"ל מראה על המהות.והמהות של כל דבר היא התפקיד שעל שמו ניתן שם. כמו למשל "כסא" על שם שתפקידו לשבת עליו וכן "שולחן "על שם לשים עליו דברים.וכן "והיה ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו  אחד"-שמו-התגלותו והכוונה שלא יהיה הבדל בין תכניתו לבין גילויה בעולם וכל מה שהיה בתכנית ייושם לגמרי וזה "הוא ושמו אחד".את גילוי התפקיד שלנו בעולם שזה השם שלנו, יש ליפות כמה שיותר כמו שכתובה הלכה על הפס' "זה אלי ואנווהו"-"התנאה לפניו במצוות עשה לולב נאה ציצית נאה וכו'. וצריךלהיות חם ומתלהב בעבודת השם בנוסף על שצריך ליפותה.וזה-ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו. הויתור העצמי שזה הכניעה לתאוות ארורה, אך העבדות והחום ההתלהבות והרבק על עבודת ה' שזה עבד עבדים יהיה לאחיו עבד לעניין גילוי התפקיד בפועל , ועבד לעניין ליפות את הגילוי הזה ולהדרו.שנזכה לתולדות נח בתוכנו.ש. שלום.

צוהר תעשה לתיבה:   "צוהר תעשה לתיבה".רש"י מביא  2דעות בחז"ל. צוהר-חלון ממש, וצוהר אבן טובה שהיתה מאירה להם. מה זה אומר לנו בעבודת ה'?.כשנמצאים בעולם שמבול של שטויות שוטף אותו והמבול כל כך חזק שהוא מאיים על כל אחד בכך שהוא מסיח את דעתו מהמטרות האמיתיות של ערכי הבורא והקשר איתו,והוא מרעיל אותו באוירת הציניות ועוד נזקים למיניהם צריך אז להיכנס לתיבה וחממה שבה מפתחים את ערכים אלה בלימוד ותירגול עד שהם מוטמעים באישיות והופכים לחלק ממנה. וכשמסתכלים על העולם דרך החלון כשיש יום -מאיר לך וכיש חושך חשוך לך. ומצבך נע בטילטולי האור והחושך שמבחוץ .אך כשאתה באמונה ולא סתם באמונה אלא חי את האמונה בעוצמות של סרט אמיתי שאתה ממש שחקן בו כמו שקורה לך כשאתה חולם .בחלום אתה מסוגל להגיע למצבים של יכולת להריח בדמיון ולאכול בדמיון ולהזיע מפחד ולהתרגש משמחה וממש הדמיון בחלום הופך למציאות .אז,ההבנות שלך הן על פי הציור הדמיוני ולא על פי המציאות הנגלית לעין הגשמית . וכל אדם חולם. להראות שכח הדמיון האמוני יכול להגיע לרמות כאלה. וזו ה"אבן המאירה "שאצל בעל הסולם אבן זה מלשון הבנה. והבנת הלב. כלומר לא הבנת השכל שחיצונית לחיי האדם אלא הבנה בלב שמגיעה לרצונותיו ונוגעת ומעורבת בחייו.ואנו ב"תיבת חיינו " צפים בים ההתמודדות מול קשיי ואתגרי המציאות והבחירה בידינו אם הצוהר שבעדו אני משקיף על חיי הוא חלון, או אבן מאירה. כלומר הקשיים יכולים להיתפס בעד החלון כ"מאיימים" ,או על ידי האבן המאירה כ"מאתגרים בונים ומבגרים ".זו הסתכלות בונה. וכל זה על פי הבעש"ט זצ"ל שאמר "מהצרה תעשה צוהר" . ועל פי דרכו נמשיך מהבאסה - סבבה, מהנגע-עונג, מהלימון -לימונדה.וכדילהגיע לזה צריך כל הזמן לתרגל את זה עד שמהרגל נעשה שלטון כמו שאומר ר' אלימלך מליז'נסק.שנזכה שהחלון בתיבת חיינו יתרגל אותנו לאבן מאירה. ש.טוב וחודש טוב

החיות בתיבה:   בתיבה הביאו שבעה זוגות מהחיות הטהורות ושני זוגות מהטמאות.ונשאלתי מדוע ומה זה אומר לנו. רש"י מפרש שהטהורות היו על מנת להביא מהן קורבנות. אך מדוע הטמאות ולמה שני זוגות בלבד.על דרך הסברה. הקורבן אמור להיות הקרבה של החיים החשקיים לטובת החיים הערכיים בערכי ה'. וזה אמור להקיף את כל חיי האדם . להקריב זה הקרבה של חיים מסוג אחד ולהתקרב לחיים נעלים יותר אל הבורא יתברך. וכשמדברים על מכלול חיי האדם הם מתחלקים לשבעה חלקים . מעליו ומתחתיו מימינו ומשמאלו מלפניו ומאחוריו ובתוכו פנימה. סך הכל שבעה צדדים ולא מדובר במרחב התלת ממדי החיצוני אלא, מעליו -מה שהוא מחשיב כעליון. מתחתיו- מה שהוא מחשיב כנחות. מימינו -מה שהוא מתייחס אליו כהנהגה עיקרית משמאלו -מה שהוא מתיחס אליו כהנהגה מישנית. מלפניו- מה שגלוי לו. מאחוריו- מה שנסתר ממנו. ובתוכו- מה שכעת מחיה אותו ומניע אותו.ואת כל ההתייחסויות הללו צריכים להקריב לערכי הבורא כדי להתקרב אליו ולערכיו. כי רק מה שאתה הקרבת והשקעת מאמצים באמת חשוב לך וחלק ממך.ולכן את כל הכוחות החייתיים והאנרגטיים שיש לנו שניתן למנף לחיים עליונים אנו אמורים להקריב ולכן אולי מכל מין טהור היה צריך שבעה זוגות. אך מהטמאות רק שניים. כי הטומאה נפגשת עם האדם בשתי צורות. אחיזה ויניקה.לפני שאתה בא להתאמץ בעבודת ה',בא קול מחיי הטומאה שלך ואומר לך שלא כדאי כעת להתאמץ זה קשה מידי ולא רואים בעין את השכר וזה לא בשביל אנשים כמוך ועוד. העיקר שלא תתגבר ולא תעשה את המעשה הטוב הנכון והערכי ולפעמים הוא גם מבלבל אותנו בטענות של קדושה. "תנוח כעת כדי שאח"כ תלמד טוב יותר." לפעמים זה בא מהחברה או מהפחד איך אראה בחברה אם אשתנה או אתקדם. יצחקו עלי אני אראה מוזר יגידו לי מכירים אותך ואל תשחק אותה פתאום רציני. וזה נקרא אחיזה . לתפוס אותך שלא תתקדם ולהשאיר אותך תקוע בבוץ.הצורה השניה נקראת יניקה.אם בכל זאת התגברת, הטומאה רוצה לקחת את ההצלחה לגאוה ולאגו ואז היא אומרת לך דיבורים שיצאת תותח ומנפחת אותך מגאוה עצמית כדי להזין את עצמה.כי מזה החיות שלה. כמו שאנו רואים שהחיים של חלק מהאנשים הם מציניות ויכולת לעלות ,על ידי לדרוך על אחרים.ולכן הטומאות הן שתיים אחיזה ויניקה. וכדי להשתלט על החיות האלה צריך להכניסם לתיבה ולשליטה.שנזכה להשתלט על כל הספארי שבנו על ידי תיבות התורה והמצווה התקנות והמנהגים והמאור שבהם. ש.טוב וחודש טוב


 

פרשת וזאת הברכה והתחלת בראשית

התורה מסיימת במילים"לעיני כל ישראל" ומייד אנו מתחילים ב"בראשית". (על פי הרבה מפיאסצנה בדבריו על שמחת תורה ובראשית)וזאת שלפני שאתה מתחיל את הבראשית שלך צריך להציב לעיני כל האישיות שלך את המטרה מול העיניים מה התורה מציבה לי כמטרה ול"הנגיש "את המטרה ללב כדי שיתקיחם אחד מעקרונות הלחימה החשוביםביותר בעבודת ה'."קשר עין עם המטרה".זוהע הנוסחה ההתחלתית שמייש בהתחלה יהיה כבר קשר אמחתי בלב עם המטרה שזה אומר שאם לא תברר זאת מייד בהתחלה כל הניווט שלך יהיה בבלבלות ובירבורים. שכידוע להגיע למטרה צריך לפחות שני תנאים 1.נקודת סיום ונקודת התחלה. 2.סיפור דרך. כלומר מה השלבים בהם תלך ותוודא שאתה בדרך הנכונה. וזוהי הסיבה שסיימה התורה במילים "לעיני כלישראל" ושאנו קוראים זאת תמיד לפני המילים של התחלת התורה"בראשית".שנזכה לנקודת ההתחלה הסיוםוסיפור הדרך גם הלימוד וגם בניווט המעשי.ש.טוב וחורף סוער ומושלג.

 פרשת האזינו

"אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון".מהי בדיוק הידיעה הנפלאה הזאת?. זהו סוד האושר של החיים. למה?.נתחיל מהגדרות."יודעי"-דעת זה חיבור שלם. שנאמר"וידע האדם את חוה אשתו"."תרועה"-כל הגניחות היללות וטרגדיות החיים.התכונה האמורה לאפיין כל אחד מאיתנו זה שתוך כדי היותו בג'יפה של החיים ובכאבים, נגיד לדוגמא -כשאתה מתחת לאלונקה בקילומטר הארבעים למסע בצבא ואין אף אחד שמחליף אותך וכולם כבר רצוצים, ואתה עכשיו חי בסרט "שיש רק ה' בעולם, אז, לא "רדבול עושה לך כנפיים", אלא היכולת בזמן הכאב, לחיות שיש ערך עצום לכאב ושזכית לתת אותו מעצמך להקריב אותו לה',זה מבחינתך אושר עצום, אם רק תחליט ותתרגל את הסרט הזה וזה נכון לגבי כל סוגי הכאביםוהצרות שנמצאים בהם ותוך כדי שנמצאים בהם שזה כל העניין.."אשרי העם יודעי תרועה  ה' באורפניך יהלכון".

 

פרשת כי תצא

 

מלחמת מצוה בעבודת ה' היא על הקיום המעשי של התורה ומצוות .ושם ניתן להרגיש מוחשית את             ההתקדמות לפי הרכוש שאדם אוסף בכמות התורה והמצוות.אך מלחמת הרשות בעבודת ה',פירושה למען רשותו של מי אני עובד. לרשות האגו שלי או לרשות ערכיו של הבורא מתוך ביטול רשותי לטובת רשות ערכיו של הבורא. ובזה יש הרבה עליות וירידות של האדם העובד ה', לפי מידת עליית מפלס החשיבות של הבורא בליבו של האדם או ירידתו.ואז מגלים לעובד ה', כמה נשמתו שהיא מבחינתנו החשיבות של הבורא בליבנו היא מצד אחד יפה בעינינו ומצד שני שבויה פעמים רבות בחשקים ובתאוות השולטות עליה.וזהו המצב בעבודת ה' של -"וראית בשביה אשת יפת תואר." וזוהי מתנה לראות  זאת עד רמת הרגשת האדם כי רק כשמרגישים זאת וזה מציק עד כדי שהמצב הקשה הזה בלתי נסבל,רק אז, מחליטים באמת ומקבלים כח להשתנות .ואז "ולקחתה לך לאשה ".והבאתהאל תוך ביתך "- כלומר לתת לה מעמד של גבירה ולא של שבויה.שעל פי בעל הסולם במצב הפתיחה של האדם בעבודת ה' הגבירה כלומר החשיבות של עבודת ה' היא מתוך אינטרסים ולא משום חשיבות הערכים.והנסיוןלעבוד רק מתוך חשיבות ה' וערכיו בשירות הצבאי ובזוגיות ובחיים בכלל,לא שולטת. והמאמץ שצריך להיות הוא להביא את חשיבות זו לשלוט ושהיא תהיה הגבירה."והבאת אל תוךביתך" "וגילחה את ראשהועשתהאת ציפורניה"-שהעבודה הזו רק בגלל חשיבות הבורא צריכה להיות בחינת בית של קבע ללא יופי חיצוני שמושך  כמו השיער והציפורניים כי כשלא רואים בה את טובת ההנאה האישית, שמושכת כמו השיער והציפורניים באישה כשהיא מתייפה בהם  וכן" והסירה את שמלת שביה מעליה".שגם השמלה כמו השיער והציפורניים גורמים אטרקטיביים שאינם חשיבות אמיתית אלא סיבות חיצוניות שמהוות מוטיבציה חלשה זמנית וחולפת בעבודת ה'.ואנו צריכים כל הזמן לחדד שדווקא כשתרד כל האטרקציה המושכת בעבודה אז יבחן הקשר האמיתי שלנו לעבודת ה'.וינתן לו בנין יציב וקבוע בליבנו. ולכן כשבאים בהתחלה למכינה ישיבה צבא מקום עבודה או הקמת משפחה, בהתחלה הכל מושך נוצץ אטרקטיבי חדש מרתק מעניין אך אז, זה לא בא מהמקום האמיתי של חשיבות הדברים האלו בלי קשר לאם זה מענין מושך ואטרקטיבי. וצריך להבין שרק אז מתחילההעבודה האמיתית ושהיא מחייבת תהליך עם הרבה סבלנות רציפות תפקודית והתמדה עם דביקות במשימה ואמונה בחשיבותה.שנזכה. המשך שבוע טוב

 

 פרשת ראה

"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה."....-טבענו הוא שבזמן הצרה והדאגה אנו שוכחים את האמונה שצריכה לבוא לידי הרגשה בלב שיש רק ה' בעולם והוא ורק הוא מנהל פה את העניינים.וכשכביכול רע, תולים זאת בחמאס ובממשלה ובהכל חוץ מהבורא שעל ידי כל הבלגן הזה מוציא מאיתנו מתנות נפלאות של אחדות ,בניית האמונה בצדקת הדרך ,בירור מה ענייננו בארץ הזאת, תרגילים בהתמודדות מול חוסר וודאות שמצריכים שרירי אמונה גדולים וחזקים, הבנה שהארץ נקנית ביסורים ,ועוד .ושאין דרך טובה מזו ללמוד את הפרקטיקה של כל האמונות הללו.וזה שאומר בפרשה שצריך לדעת שגם הקללה מאת ה' ולטובתנו-ראה אנכי נותן שאנו חיים בחוקי קיום של תענוג ויסורים. ולפי הצער השכר. ולכן כשמצטערים מכניסים זכות לחשבון וכשנהנים לעצמנו מכניסים חובה לחשבון. כמו שכתוב בפרקי אבות. לפום צערא אגרא ומצד שני החנות פתוחה והחנווני מקיף הפנקס פתוח והיד רושמת.ועל כן מה שנראה כקללה הוא הכנסת זכות לחשבון.ואם מייחסים זאת להטבה האלוקית ולאלוקות זה גורם ופועל הורדת ההסתרות של הבורא מאיתנו ומי שכך פועל מאמין ומרגיש וחי את האמונה בליבו ולא בתאוריה.מקרב הוא את הגאולה לא רק לעצמו אלא גם לסביבתו.(מהרבה מפיאסצנה אש קודש על פרשת ראה)שנזכה.

 

 פרשת מסעי

מה אומרות לנו ערי המקלט בימינו?. (על פי ר' שלמה מרדומסק בעל התפארת שלמה .) שהמקלט הוא מהיצר שמנסה לרצוח את עבודת ה' שלנו  ולגאול את הדם של גואל הדם על פי זה יהיה הפירוש לגאול את הבריחה שלנו מהנהנתנות. כי בסוף ברא אותנו הבורא כדי לתת לנו תענוגים  שהכין לנו . ובאופן זמני אנו נדרשים להרוג את ההתמכרות לתענוגים לא כדי לחסלם סופית שזה רוצח במזיד , אלא כדי למנוע התמכרות  על מנת שבהמשך נשתמש בתענוגים שהכין לנו בשליטה. שזה רוצח בשוגג. והיצר רוצה לגאול את "דמה" של הנהנתנות שאנו מנסים להרוג מההתמכרות, כדי שנחזור להשתמש בה בשליטה שזה יהיה למען הבורא ולא לעצמנו. לכן צריך מקלט והגנה מהיצר-"גואל הדם".ומהו המקלט, 6 התיבות של קריאת שמע "שמעישראל ה' אלהינו ה'  אחד". ו 42 המילים של פרשת "ואהבת". אז איך זה בדיוק פועל? מה זה רק להגיד את המילים?.מסביר הרבה מפיאסצנה על מה שאמרו חז"ל " אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש "ואם גם זה לא עזר  תגיד קריאת שמע שזה לא סתם להגיד אלא מתוך מוכנות אמיתית למסירות נפש. איך לא" נעבוד על עצמנו בעיניים", ונגיד שאנו אומרים מתוך מסירות נפש? .אלא שוב זה עניין של תרגילים לתרגל מאמץ עד מצבים שבהם אתה מגיע לומר לעצמך "טוב מותי מחיי".ובריבוי התרגילים כבר לא אכפת לך מעצמך אלא מהמשימה. ואז אתה מוגן ובמקלט מהיצר שמדבר איתנו כל הזמן בשפה של איך יצאת פראייר  ואיך שוב אכלת אותה מכך שציפית ולא קיבלת מה שרצית. זה יכול לפגוע רק במי שמצפה לקבל אך מי שמצפה לתת היצר הזה לא פוגע בו והוא מוגן. כי הוא רואה בלקבל , מוות - שונא מתנות יחיה. וזה ערי מקלט לנו היום כאן ועכשיו. ועוד. ידוע שאלו שבעבר הירדן המזרחי לא היו קולטות לפני שאלו שבארץישראל היו קולטות.וביניהם הלא היה הירדן. הירדן בענף הגשמי מציין את.ירידת הדינים וההגבלות בשורש הרוחני. ירדן-ירד דין.וכשיורד הדין אין הבדל בין אלו שקולטות בתוךהארץ או בעבר השני. ולגבינו אם אתה בהשפעה וירד ממך הדין וההגבלה כי כעת אתה מוכן לתת הכל , גם אם אתה מחוץ לראיה איך הכל ישר לאל ואין לך כעת את הגילוי הזה שהוא מדרגת ארץ ישראל ברוחניות, אתה יכול הגיע לכך על ידי אמונה שלימה שבה הכל מאת הבורא ובשלימות ושיא ההטבה ואת השריר הזה של האמונה אתה מחזיק גם בלי הגילוי, אז זה קולט אותך ומגן מהיצר ואפילו מחוץ לארץ ישראל. שנזכה. שבוע טוב חודש טוב וברכת הצלחה ללוחמים לחייליםורפואה והחלמה שלימה לחולים ולפצועים וניחומים לאבלים.

פרשת מטות

"וידבר משה אל ראשי המטות.".. המילה "מטה" על פי הרב ברוך שלום בעבודת ה'

לגבינו זה שאדם צריך להרגיש מטה בחשיבות וכשהוא לא מחשיב את עצמו ולא מלא מעצמו

הוא מאפשר לפנות מקום בתוכו לחשיבות הבורא.

זה פועל שהבורא ועוצמתו האלוקית מרימה את האדם לראש ולמנהיגות וזה שילוב המילים שהן גם הנוסחה למנהיגות אמיתית -"ראשי המטות".

מדובר  פה במנהיגות שהיא ההיפך הגמור ממנהיגות סקרים רייטינג ושבחים עצמיים מוחצנים.

מנהיגי האמת האלה-ראשי המטות, תמיד יתחבאו משררה ומנהיגות לא יבקשוה ולא ירדפוה ולא יציגו עצמם כמועמדים.

אלא יחזיקו מעצמם כאחרוני העם.כפי שמצינו במשה ובדוד וכל שאר מנהיגי האמת. זו גם הנוסחה להנהיג את עצמנו נכון. כי כשאני לא חשוב אז הבורא וערכיו חשובים בליבי וגם בריותיו ומעשיו ויש אפשרות בתוכי לקבל שהכל בא לטובתי מאיתו גם אם אני לא מבין למה .וגם המבצע שאנו בתוכו הוא מקבל ערך של טוב .פתאום העם מתאחד ומדבר על בירורים ענייניים על הדדיות וערבות וקשר לארץ ומגבש את כוחותיו בעקשנות מול האתגרים ועוזב את השטויות שמעסיקות ביומיום .זה יראה כך במשקפיים של מי שמאמין שכל מה שעובר עלינו פה בפרט ובכלל הוא מעשה ידי ה' להיטיב לנו ולפתח אותנו לברר מה אנו רוצים מעצמנו ומארצנו.שאילולא מצב זה היינו ממשיכים את הסיאוב והשטויות .ועל זה יש לשמוח שזכינו להילחם על ארצנו עם צבא משלנו ועם ערכי הבורא יתברך שמתגלים בכל אופי הלחימה שלנו. המתייחס להבחנה בין אשמים לחפים מפשע עד כמה שניתן.כי בתוכנו יש רגישות לנבראיו של הבורא .אין עוד עם וצבא כאלה בעולם.אז הרבה שמחה ואמונה.ש.טוב.והצלחה במלחמה.

אנו מוצאים בפרשה את החידוש בתורה שתנאי יכול לבטל מעשה.פעם ראשונה שהיה תנאי כזה מפורש בתורה זה התנאי שהתנה משה עם השבטים שרצו להתנחל בעבר הירדן. ועל כן בהלכה מקפידים כפי שמופיע בנוסח הכתובה שהתנאים של הבעל עם אשתו הם כתנאי בני גד ובני ראובן. ו3 פרטים מחייבים הלכתית בתנאי. שהתנאי קודם למעשה , ושהתנאי יהיה כפול כלומר מה יהיה אם יתקיים התנאי ומה יהיה אם לא יתקיים התנאי, ושהלשון הכפולה בתנאי היא שההן קודם ללאו.כלומר מה יהיה אם יתקיים התנאי קודם לחלק השני שהוא מה יהיה אם לא יתקיים  התנאי.כל זה הלכתית .אך ניתן לראות פה גם עקרונות איך הדיבור יכול להיות יותר ממעשה ולבטלו בכך שכשיש חזון הוא צריך להיות שההן קודם ללאו. כלומר תמיד תגיד מה יהיה בתיכנון וצא מנקודת ההנחה שהחזון יתממש תחיה אותו ב"סרט" ואל תתחיל עם כל מיני פיקפוקים "מה יקרה אם ניכשל ולאנצליח"וכו'. וזה התנאי הראשון להצלחת התכנית שלך. החלק השני בחשיבות אחרי שאתה החלטי הוא לא לחיות בדמיונות כלומר הכפילות בתנאי.כלומר מה  אתה משלם ומתחייב על כך אם לא תקיים את ההתחייבות שלך.זה נקרא לקחת אחריות וזה החלק השני בתנאי הכפול. והחלק השלישי שהתנאי קודם למעשה. אחרי שיש חזון והחלטיים בו ואחרי שאנו מבינים מה נשלם אם לא נקיים את החזון שכלפיו אנו מתחייבים, רק אז ניתן לעבור למעשה והמעשה יהיה רציני וסיכוי טוב שיצליח. לא נשכח גם שכל מעשה שמיים וארץ הם על תנאי שכן במעשה בראשית כתוב" יום השישי" ומסבירים חזל מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו.ומכאן נלמד על כל מעשה שלנו שיהיה בנוי ממרכיבי התנאי שהם מצליחי המעשים.שנזכה להצלחה וברכה במעשה ידינו והצלחת כל עם ישראל במאבקיו.ש. טוב.

 פרשת פנחס

"יפקוד ה' אלהי הרוחות לכל בשר". מה ביקש משה ומה זה אומר לכל אחד מאיתנו.א.שה' פוקד ומחשיב כל מאמץ והשתדלות הכי קטנים .היות שבעולם הזה אנושעשויים מבשר ודם טרודים בהמוןקשיים בצבא ובפרנסה ובמשפחה כל אחד וטרדותיו,על כן כשאנו בכל זאת מתגברים לצאת קצת מהג'יפה לרוחניות הקב"ה מחשיב זאת מאוד ומכוון אותנו בהסתכלותנו על הסובבים אותנו להחשיבם בהשתדלויות הקטנות ביותר.ב. שהקב"ה מעביר לנו חיים מלמעלה למטה מהרוחות הנקראים שרפים חיות הקודש והאופנים ועד חיי הגוף הביולוגי. ומתאים לכל אחד את השפע לצמצומים שבהם נוכל לקבל אתהטבתו בעוצמה שניתן לעמוד בה ולא שתפרק אותנו.וכך כל מנהיג גם בהנהגתנואת עצמנו וגם בהנהגתנו את זולתנו צריכים להתאים זאת ליכולות ולעשות זאת בהדרגה.וזה יפקוד ה'אלוהי הרוחות לכל בשר . שלפי ההסבר הקודם יחשיב את הרוחניות בכל בשר.ולפי פירוש זה יתן מכל הרוחות התאמה לכל בשר. ג.שבסוף יגיע הבשר עצמו על ידישני השלבים הקודמיםשל החשבת כל מאמץ ושל התאמת השפע לכל אחד לפי מדת התאמתו , יווצר פה תהליךשל פיתוח הבשר למדרגת הרוח ואז כל בשר יגיע למרות חולשותיו הקודמות לרוח.זה גם היעוד של"לתקןעולם במלכות שדי, להביאאתהמקום בואלוהיםנעלם-עולם,לתיקון במלכות שדי.לזה אנו מקוים. לסיכום.א.להחשיב כל מאמץ קטן לדבר גדול ולהיות על כךבשמחה.ב. לדעת ולפעול שבכל דבר נכיר את השפע שיורד אלינו לפי צורכינו ולשמוח גם על כך. ג. להאמין ולפעול לאור האמונה לרומם את הבשר לרוח."ועם רוחי גוויתי."ועם כל זה ננצח.שנזכה. ש.טוב. ומנצח.מקופיקו בצו 8 שזכה.

פרשת בלק

"יזל מיים מדלייו".שמי שמרגיש הכי דל זוכה לשפע.ולמה זה כך?. כי השפע האלוקי שבא מהבורא שאין לו כל הגבלה, כשהוא מופיע בעולם בכל עוצמתו, אין מקום למישהו אחר. ורק מי שמרגיש שאין בו כלום כביכול לא קיים ואז יש אפשרות של מגע בינו לשפע כי הוא לא מרגיש שהוא תופס מקום .שנזכה לא לתפוש מקוםולא להחזיק מעצמנו ולשפע ברכה והצלחה ושמחה על מה שזכינולמרות שלא מגיע לי כלום. ש.טוב וחודש טוב.(על פי הקדושת לוי.)

 

פרשת חקת

אפר פרה אדומה מטהר מטומאת מת.והיום שאין לנו את האפר, והתורה הרי נצחית, וכל אמירה שלה מדברת אלינו כאן ועכשיו, אם כן מה זה אומר לנו בעבודת השם?. ניתן לומר שלכל אחד יש עגל זהב משלו שזוהי החשיבות שהוא מייחס לדברים שאינם ערכים של ה'.ותבא אם ותקנחצואת בנה נאמר עלפרה אדומה ביחס לחטא העגל. שהתיקון הוא שפרה שהיא הבהמה שבי , תהיה כולה אדומה . ואדוםהוא צבע החטא. שנאמר; אם יהיו חטאיכם כשני כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו".ואם האדם מרגיש שהבהמיות שבו בלתינסבלת וכולו חטא ופורק עול שנאמר על הפרה :"אשרלא עלה עליה עול", ממילא הוא חייב לצאת ממצב בלתי נסבל זה . ורוצה להתאדות מהמצב . לשרוף את מצבו הזה לטובת התקדמות למצב מתוקן יותר. זוהי האפשרות היחידה המחייבת את האדם להשתנות. כימצבו הנוכחי בלתי נסבל מבחינתו. אז עוברים ל"את עורה ואת בשרה על פרשה ישרוף. הוא מעוניין לשרוף את חיי החטא הללו ועצם האפר וזכרון החיים שנשרפו מחשיבותם בעיניו מהווים טהרה מחיי החטא שלא סבל אותם ונחשבו בעיניו למוות. וכך כיום יש כח פעולה לאותה פרה אדומה לגבינו היום.שנזכה. ש. טוב וחודש טוב מקופיקו( מדברים שנאמרו השבת בישיבה)

 

פרשת שלח לך

משרע"ה משנה את שמו של הושע בן נון  ליהושוע ומסביר רשי בשם חז"ל שזהעל דם "יה יושיעך מעצת מרגלים" וכן כלב הולך להשתטח על קברי אבותבחברון להינצל מעצת.מרגלים. אז הם ידעו זאת מראש שיביאו נתונים שליליים על תנאי הארץ וקשייה והערכת מצב שלילית על סיכויי הצלחת הכניסה לארץ .אם כן מדוע שלחם?.ומסביר הרב ברוךשלוםזצ"ל. שמשה רצהשהכניסה תהיה רק מכח אמונה בה'ובכל יכולתו. וזה קורה כשכל הנתונים ההגיוניים נגד הכניסה ובמצב זה צריכים להפעיל את שרירי האמונה שרק באמצעותם ניתן לפעול נגד השכל וההיגיון.וזה מלמד אותנו את עיקרון הכניסה לארץ לדורות. גם בתקופת עזרא שעלו לבנות את בית המקדש השני, עלו עימו קומץ מ"דלת העם". וגם בציונות המתחדשת כל ההליכה לפלשתינה היתה האלטרנטיבה האחרונה מול ההליכה לאמריקה או לגרמניה. (בין מלחמת העולם הראשונה לשניה.ואפילו שאז הארץ היתה פתוחה ליהודים לא עלו וויצמן שאל אז"עםישראל אייך". למה אתם לא עולים.)כי זההיה קשה . קדחת ביצות מלריה פורעים רעב ועוני.כל ההיגיוןהיה נגד  לעלות כמו עם המרגלים .הכניסהיכולה היתה להיות רק למי שהאמין שזהו המקום שאמר ה' שמתאים לעם ידראל. ולכן צריךלדעת שגם אנו כשנבא לכל דבר שקשור לישוב הארץוכיבושהנעבור את אותו תהליך .ויהיולנו כל הסיבות לא ללכת לצבא ולא ליישב את הארץ ולא לצאת לניווטים ולא לצאת לימי עבודה קשים בחום ובשעמום ובהתכופויות לארץ לעישוב או דילול. ואז רק שרירי האמונה יתנו את הכח. וככל שנחיה את האמונה כמציאות  ואת המציאות כדבר חולף ומשתנה, כך נוכל לקיים את "עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה".ואת ההרגשה מכח שריטה עמוקה של אמונה ש"טובה הארץ מאוד מאוד".שנזכה לאהוב את ארצנו המתוקה תמיד ושנזכהלארץ ישראל של מטה ושל מעלה.

פרשת שלח לך

הציצית על ארבע כנפות שמציינות את שיא ההתפזרות. כי כשרוצים לבטא פיזור אומרים"ארבע כנפות הארץ".ושם בקצה הבגד שמציין את כל הבגידות שלנו בה', שמים את הציצית שנזכור למי אנחנו שייכים.ואם זה לא מעורר אותנו בעזרת המצפון , אזי יש בציצית תכלת שמציינת את כל הכלייה שמכלה ה' בנו שאלו ייסורים שבאים עלינו לעוררנו לצאת מהבגידות בבורא. ולכן הציצית היא בבגד שקיבל את שמו בבגידה הראשונה של אדם הראשון שבגד בציווי ה' והרגיש ערום שלא יכול לעמוד ישירות מול ה' שכלפיו הוא חטא, מרוב גודל הבושה. ולכן ה' יצר לו תקשורת חדשה אחרי החטא שזה בגד ולבוש מלשון בגידה ובושה. ואנו בציצית מחוברים בקצה הבגידות" כנפי הבגד", לראות את הבורא וכן בתכלת המציינת כלייה ויסורים שהכל בא מה' וכל המטרה שתמיד וזכרתם ו"למען תזכרו".לזכור את הנאמנות לבורא גם במקומות שאנו בוגדים בו וגם במקומות שהוא מייסר אותנו .(על פי העלדגל מחנה אפריים)לכן כשאתה לא רואה את הטבתו בחיים ואת ההטבה במה שקורא לךתסתכל בציצית ותפעילאת שריריי האמונה ברמת הזיה שתחייה אותה כמו מציאות ממש שבאמת הכל לטובתך חגמרי כי כשרוצים את טובת השני ופיתוחו, מאתגרים אותו .ואיתגור זה קושי. שנזכה .ש. שלום מקופיקו.

 

פרשת קורח

המטות שלקח משרע"ה מהנשיאים ומטה אהרון שפרח והציץ וגמל שקדים, הם ענף גשמי שבשורש הרוחני וברלוונטיות שלו כלפינו, מראה שככל שהמנהיג לא מחזיק מעצמו למעלה אלא מרגיש שהוא למטה ואחרון העם, כך הוא פורח במנהיגותו וממהר לתת פירות הצלחה.וכל המטות היו הרגשות הנשיאים בשיפלותם. אך השפל ביותר בהרגשה, היה אהרון , ולכן מטהו פרח. ומכאן יש אפשרות אולי להבין שככל שאנו ממעטים בהרגשת עצמנו, כך אנו יותר פנויים להרגשת הזולת וצרכיו ולנסות לעזור לו בכיוון הנכון לו.שנזכה להיות מטה בשורש הרוחני .ש.טוב מקופיקו.(על פי המאור ושמש על הפרשה.)

פרשת בהעלותך

בענן אנו מוצאים הסתרה מצד אחד, וברכת גשמים מצד שני. ולפי זה, עמוד הענן מציין את האמונה שפועלת כמאירה בזמן ההסתרה .והאמונה אם חזקה היא עד כדי שמרגישיםאותה כמו מציאות, היא ממיסה כל קושי שלאי וודאות בחיים.זה אולי רמוז בכך שהענניםשהקיפו את עםישראל במדבר היו שבעה עננים. מעליהם מתחתיהם מימינם ומשמאלם מקדימה ומאחור וענן שביעי שמן הסתם היה פנימי לכולם ושורש כולם. והיו מיישרים כל עליה ומגביהים כל ירידה ומצילים צל מהשמש. ומה זה אומר לי היוםכאן ועכשיו?.שאם האמונה אל מול אי הוודאות היא ממש חזקה כמו מציאות,אז כל קושי שעולה מולך, מתיישר עלידי האמונה בבורא שמנהל את העולם ושולט ומיטיב לכל, וממילא אין מהלפחד מגובה הקושי ואז אי הוודאות של הענן הופכת על ידי האמונה בבורא ברמה הזו, לברכה שמיישרתכל קושי, ומגביהה כל ירידה במצב רוח, ובביטחון ובשמחה.וגם מגינה מההתמכרות לתענוג שרמוז בשמש ואורה שצריך לעשות על זה צל שהמניע למוטיבציה יבוא מהאמונה ולא מהאור והתענוג שכשיסתלקו, עלולה גם המוטיבציה להסתלק. וכך גם הענן שמתחתם שמייצג את אי הוודאות של היציבות שמאבד אדם כשהורסים לו את ביתו ומגרשים אותו מישובו למשל, האמוהה שהיציבות היחידה היא הבורא מייצבת אותו חזרה מטלטלות החיים. וכך הענן מימין שמציין את הרגשת ההרגל התמידי שהוא הנהגת האדם העיקרית שמסמא את עיניינו לחשוב שכל ההצלחות היומיומיות הן  מכוחנו וישהסתרה שהכל מהבורא האמונה מעוררת לצאת מההרגל. וכן ההנהגה הביקורתית של האדם על נקודות התורפה שלו שיכולה לערער את שמחתו ולבאס וליאש ולהעציב אותו שזה הענן שבשמאל אשר מתרגל את האמונה להתחזק בהפקת לקחים משמחת ומשפרת על ידי הביקורת  וכן הענן מלפנים ומאחור המציינים את הצורך באמונה שמה שגלוי ומה שנסתר בחינת פנים ובחינת אחור הכל בניהול מושלם ואלוקי , וממילא לא ההסתרות ולא הגילויים יכולים לערער את היציבות וכפי שהזכרנו הענן הפנימי שמחייה את כל ששת העננים  הוא סרט האמונה-שיש רק ה'בעולם, שבו צריך המאמין לחיות ולתחזק אותו כל הזמן שלא יתיישן  ויעלה "אבק". ואז היום כאן ועכשיו העננים שמפעילים בנו את האמונה מכל הצדדים , הם מיישרים הכל , ומשמחים כל הזמןמכל הכיוונים וזוויות החיים השונות.שנזכה לאמונת העננים.ש.טוב מקופיקו.

 

פרשת בהעלותך 2

 

 

" בהעלותך את הנרות..."רשי:".....שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה....".זה היה אז. מה זה אומר לי היום בעבודת ה'?.שאנו צריכים להידלק בהתלהבות ו"רבק-אש" לחשיבות עבודת ה'.שתאיר לנו כל הזמן. ואיך אפשר להגיע לזה הלא האדם הוא במצבים משתנים עולים ויורדים. וזה על ידי שכופה עצמו פעם אחר פעם לעבודת ה'.עד שמרגיש חיסרון בלעדיה ושהוא מעוניין מעצמו להוסיף עוד ועוד בעבודת ה', ומרגיש שכל כולו בוער לכך. וזה דומה להדלקת גזרי עצים למדורה שאינם נתפשים באש אלא אחרי שהאש מהזרדים וחומרי בעירה מלחכים בחומם את העץ בתהליך ממושך נתפשת בהם האש ואז מתחילים הם לדלוק מאליהם.ולכן מובנת חשיבות המנהגים למרות שהם לא מעיקר הדין כי הם באים מהתעוררות בעירת האדם או החברה והקהילה לעשות לחשיבות הבורא יתברך וערכיו בעולם.ויש בקיומם סגולה וכח להבעיר אותנו כי הם כבר באו מאש כזאת שעשתה את תהליך הבערת הלבבות ובכך כח המנהגים כמו תושבע"פ , שנאמר עליהם בחז"ל;חביבים דברי סופרים יותר מדברי תורה . כי גם תושבע"פ היא תורה שנוצרה על ידי שהחכמים שבערו בשכלם וליבם הפכו את התורה הכתובה לחיה ובוערת ונלחמת בחולשות החיים. ונכתב עליהם :כמה טפשים אותם אנשים העומדים בפני ספר תורה ולא עומדים בפני אדם גדול.  ומדוע?משום שהאדם הגדול מממש את ערכי התורה בתוך החיים מתוך הבעירה לכבוד ה' וחשיבותו.ולכן כשאנו מעוניינים להצליח בכך זה מתחיל מלחמם עצמנו על ידי פעולות חיצוניות שיעוררו אותנו פנימה וזה עלידי הכפייה החיצונית.בחינת על ידי המעשים נמשכים הלבבות.שנזכה לבעור תמיד לבורא יתברך.ש.שלום מקופיקו.ואסרו חג שמח שעניינו גם כן לאסור את החג וערכיו ליומיום.(על בסיס ברכת שלום על התורה מהרב ברוך שלום זצ"ל בנו בכורו של בעל הסולם זצ"ל.

פרשת נשא

"נשא את ראש בני גרשון גם הם......בני מררי."....

מה מניין הלויים אומר לי כאן ועכשיו ביום יום.על דרך הסברה כהן ולוי הן שתי מדרגות בעבודת ה'.

הכהן פירושו עבודת ההתבטלות הגמורה לתפקיד ולשליחות.הלוי פירושו הדברים הנלווים לשליחות.

והמצבים המאתגרים אותה. השמות של משפחות הלויים קהת גרשון ומררי כל אחד מהם מורה על קושי קהת מלשון הקהה את שיניו.

שהן טענות נגד קושי השליחות שאין מה להתווכח איתן כי הן תמיד תמצאנה תירוץ להרפות את מידת המוטיבציה לשליחות הכהן בתפקידו ,

ולכן כמו בהגדה  , הפיתרון הקהה את שיניו.וכן בני גרשון שדם זה מתחיל ממה שאמר משה על בנו,"גר הייתי בארץ נכריה".

הרגשת הזרות לעבודת ה' , שמידי פעם תוקפת את המכהן בתפקיד.וכמובן שבשם מררי נשמעת המרירות דבקושי העבודה שתוקפת את העובד ה'.

כל אלו הם סוגי המצבים שניתנים להיתפס כמפריעים ומעכביםאת המוטיבציה ,אך גם מאתגרים את העבודה והופכים אותה לעצימה יותר .

ובאמת הלוי נוטל ידיו של הכהן, לציין שכל הקשיים הללו באים לשרת את עבודת הכהן ולשדרגה להיות עם יותר דביקות במטרה , יותר עקביות, יותר אמינות ויותר אחריות .

וגם הם באים מה', כדי להעצים אצל הכהן את איכות עבודתו טהרתה ונקיונה ומציין הפסוק "והיו לי הלויים".

כלומר את כל הקשיים נייחס לבורא שמביאם אלינו כדי להעצים אותנו.שנזכה לעמוד באתגרים הנלוים לעבודת ה'.

ש. טוב

אמור

"אני ה' השוכן איתם בתוך טומאתם".

שמי שמרגיש שהוא טמא וזה מציק לו וממרר לו את טעם חייו, זה סימן שה' איתו, ומאיר לו על ידי המאור שבתורה שהוא טבוע ושקוע בתוך הטומאה.

ועל זה הוא צריך לשמוח , שזכה שיגלו לו מה מחלתו וכעת זה ידרבן אותו להתקדם ולצאת ממנה.(על פ יהרב ברוך שלום.)

ובדרך דומה מסביר האש קודש שהקב"ה  נמצא איתנו תמיד  וכשאדם לא ירא ממנו הוא מתגלה לו לפני עשיית העבירה בפחד וחשש שנכנס בליבו ,

שרואים אותו בני אדם ומסתכלים עליו.והרמז לכך שגם כשאדם טבוע ביצר ,

מעוררו ה' לעצור את השתלטות היצר עליו, על ידי הפחד הנ"ל,שהמילה "יצר" במילוי נכתבת י'-יוד, צ-צדי, ר-ריש

ולפי מילוי אותיות אלו, האותיות האחרונות של כל אות במילואה הן אותיות השם -"שדי".

אחד משמות ה' הקדושים שפירושם שאמר לעולמו די.

ובהקשר שלנו ששכינת ה' בתוכנו גורמת לומר ליצר די, שיחדל להתפשט בהישתלטותו עלינו, על ידי הפחד מה' לעבור עבירה ,

וכשלא מרגישים פחד זה מה' מחמת הטומאה, ה' מלביש את הפחד מהמחשבה שמסתכלים עלינו ולכן האדם פונה לראות אם יש מישהו שראהו בעת פנייתו לעבירה.

וזה מעיד איך השם "שדי "מתגלה בנו אפילו בתוך טומאתנו.

שנזכה לגילוי מתוך טהרה אמיתית.

ש.שלום  

 

פרשת שמיני

על הגמל נבחר כבהמה הטמאה הראשונה בשל שמו שגמל מלשון "גמול".

שהמחפש גמול לכל דבר הוא מונע מהרצון לקבל תענוגים שמפריד אותו מהבורא שאין לו תלות בגמול כי אנו מאמינים שהוא מושלם ושלימות לא צריכה כלום מאף אחד.

ולמרות שהמעוניין בגמול עושה מעשי מצוות ולומד תורה בתחתית ובבסיס מעשיו הוא נפרד מהבורא.

וזה מתבטא בסימני הטהרה שהגמל למרות היותו שוסע שסע ויש לו במקום פרסה שסע שנראה כמו שתי אצבעות ,

עדיין קיימת מחיצה של כרום  שמחבר את השסע ומבדילו מהאדמה.

שבמשמעות הרוחנית הכוונה שאין פה חיבור ללא מחיצה והפרדה מההיתדמות לבורא.

שזה נקרא ברוחניות אדמה. וזו הסיבה שהתורה נוקטת בלשון "זאת החיה אשר תאכלו"

שהאוכל הוא החיות ומי שניזון מהגמול נפרד מהבורא וזאת לעומת הטהרה שעניינה שמפרסת פרסה ושוסעת שסע שצריך לזהות שהאגו

פורש מחיצה ביננו לבורא ואת זה צריך לשסוע ולבקוע כדי שיהיה חיבור ולא הפרדה ביננו לאדמה ולהיתדמות לבורא.

והעלאת הגרה היא מלשון "לא תגורו בפני איש".

וכאןמדובר בכך שהפרסה שאותה אנו צריכים לשסוע ולבקוע מייצרת חשש ומורה מכך שלא נעשה זאת מספיק טוב ולא נגיע להיתדמות לבורא.

( על פי המאור ושמש.)

שנזכה לסימני טהרה ולצאת מהבהמיות להתדמות לבורא.

ש. טוב.

 

פרשת פקודי

על מאמר חז"ל שבצלאל אמר למשה שקודם בונים בית ואח"כ ממלאים אותו בכלים לעומת מה שמשה ציוהו קודם כלים ואח"כ המשכן

שואל הרבה מפיאסצנה איך יתכן שבצלאל משיג יותר ממשה .

וכמו"כ הוא שואל איך ישעיה הנביא אמר" וארא את ה' "ולעומת זאת כשרצה משה לראות,נאמר לו" כי לא יראני האדם וחי".

ומתרצים חז"ל שמשה הרואה ללא מסכים עבים כמו ישעיה לא יכול להביט שהדבר דומה להבטה בשמש ללא זכוכית מפוייחת או משקפי שמש כהים ומוגנים מאוד

שהרי משה התנבא באספקלריה מאירה לעומת ישעיה שמה שראה היה עם הרבה מסכים שיצרו פילטריזציה עצומה לגילוי האלוקי

ועל ידי זה התאפשר שיתגלה ה' דווקא בזכות המסך העבה -אספקלריה שאינה מאירה.

ועל כן עולם המעשה מול עולם הציוויים ומעליו ביותר רוחניות עולם המלאכים שהמלאכים מבוטלים לבורא ומשה עוסק בעולם הרוחני של ציוויי הבורא

שם האלוקות עם פחות מסכים וממילא היא כוללת אך לא חודרת בריכוזיות גדולה כמו בעולם המעשה של בצלאל

שמחבר כל הסתרה אל הבורא דבר הטמון בשמו שמה שנראה "צל" והסתרה מאפשר לו לעשות את המלאכה לחבר זאת לבורא.

ולכן שם יש גילוי יותר עמוק של שייכות לבורא כי מגלים אותו דווקא במקומות שיש בהם צללים שמחשיכים את נוכחות הבורא.

ובצלאל וההולכים בדרכו שמתאמצים בשרירים של אמונה לחבר את הצללים הללו לבורא מסוגלים לראות מה שהרוחניים לא רואים.

ולכן ראה בצלאל מה שמשה לא ראה.וכן ישעיה הנביא על אותו עיקרון.ולפי זה נבין גם את צירוף המילים "מגילת אסתר"- הגילוי הגדול שבא דווקא בגלל ההסתר

שמי שמסוגל להתאמץ לגלות את נוכחות הבורא דווקא איפה שאף אחד לא יכול , כי זה קשה במצבי ההסתרה להפעיל שרירי אמונה כאלה חזקים,

דווקא האדם הזה ,יחיה את הגילוי שימתיק את חייו ויתן לו שלווה וביטחון כי הוא משכין את ה' בליבו ,

בכל המצבים שאצל אחרים יהיה הרגל לא לחברם לבורא שהוא המנהל והפועל אותם.

ועיקרון זה של בצלאל ומגילת אסתר הוא עבודה נפשית בצבא ובזוגיות ובמקום העבודה ובכל תחומי החיים.

שאת זה שיש מנהל ובעל בית לעולם שקובע פה הכל והוא מושלם את העיקרון האמוני הזה צריך להוריד לרזולוציות של החיים לכל מצב ומצב .

וזהו המשכן -שאתה בליבך ומוחך משכין את האמונה שהכל עושה ה', ואח"כ אתה ממשיך להאמין באמונה פעילה וחיה עד רמת התחושה שבכל מצב יש את הבורא וניהולו.

וזה מה שאמר בצלאל קודם בית ואח"כ הכלים כמו שאמרו חז"ל שפרשת שמע קדמה לוהיה אם שמוע שקודם יקבל עול מלכות שמיים

ואח"כ עול מצוות להוריד זאת לכל מצווה ומצווה ולכל מצב ומצב. ואז המצווה היא לא פקודה שממררת את החיים אלא מצוותת אותנו לבורא.

וזה גם רמוז בשם הפרשה "פקודי" ששומעים בה את הפקודה אבל על פי בעל הסולם יש בה גם את המילה פיקדון.

פיקדון של אור ותענוגים שמגלים לנו כשנזכה לכך ונהיה כשירים לכך איך כל מה שקרה לנו בעבר בהווה ובעתיד הכל שיא ההטבה .

ובכל מצווה טמון וגנוז הגילוי הזה.וזה מה שקורא הזוהרהקדוש למצוות.תרי"ג -עיטין, ותרי"ג- פיקודין.פקודה ופיקדון.

זה הולך איתנו לצבא דווקא במקומות שהכי לא מעניינים אך חשובים- השמירות, התורנויות , המסדרים, איסוף התרמילים כשעייפים,

שכשאת זה מחברים לבורא ועושים מהצל -אל, זוהי עבודת בצלאל וזה להשכין את ה' ואמונתו בכל פינה.וזהו ענין הפורים להפוך יגון לשמחה ,

אבל ליום טוב, לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה  בשמחה , שזוהי גאולת הפורים שלא תתבטל לעתיד לבא.

ואת זה אנו נקראיםלתרגל וככל שנתרגל חזק יותר בכל מצב ועם כל העוצמה כך כעת נהיה בנס הפורים ובאומנותו של בצלאל.

שנזכה. שבת שלום וחודש טוב

 

פרשת ויקהל

"ששת ימים תעשה מלאכה".ולמה צריך לתאר שיעשו ששת ימים מלאכה ?

הלא ברור שששת ימים היא תעשה . ולמה ציוה שתעשה ?. אלא שאנו מדברים על שני סוגי שבתות. האחת שאנו מכירים.

שבת שבה מתנתקים מחיי המעשה ואז מתפנים להתעסקות מלאה בערכים של ה'.

השניה היא השבת של גמר התיקון שבה לא צריך להתנתק מחיי המעשה אלא מצליחים לחבר את כל עולם המעשה לערכי ה' תוך כדי ההתעסקות במעשה

ואז כל פעולה מקבלת משמעות של קדושה.וזה נקרא לתקן את כלי המעשה במקומם.ללא צורך להתנתק מהם.ועל כך אמרו חז"ל שאם ישראל משמרים שתי שבתות מייד נגאלים.

שבת אחת זו השבת שאנו מכירים, והשניה, שבת שהיא גמר התיקון לתקן את כלי המעשה במקומם.שזו הגאולה שהכל במחשבה וגם בהרגשה ממולא בחשיבות הבורא

שלא מאפשרת שום מקוםלחשיבות אחרת.ועל כך נאמר "ששת ימים תעשה מלאכה"על המלאכה המלאה בהגשת חשיבות ה' במלאכה.

וזה גם מה שאמרו חזל על תלמידי חכמים שימי החול שלהם הם שבתות. כי כל פעולה אצלם מחוברת להרגשת חשיבות הבורא לגמרי ללא מקום לחשיבות אחרת.

זה כמובן מתבטא בהרגשת החייל בשירות. להרגיש ולבנות בכלפעולה הכי פשוטה וקטנהאת חשיבותה בתור ערך אלוקי שאתה כעת זוכה לממש אותו.

ולזה צריך תרגילים באמונה תוך כדי התיפעולים.וכךגם בזוגיות ובעבודה ובהתיישבות ובכלחלקי וענפי החיים השונים והמגוונים.שנזכה

.ש.שלום ומבורך

פרשת כי תישא

"אלה אלהיך ישראל אשר העלוך"...

דיברי עם ישראל על העגל. ומדרש חז"ל שהיה נראה כעגל אוכל עשב שיש בו חיים.

מסביר בעל הסולם כי השם אלהים בנוי משתי מילים;מי  אלה.

שמשמעותם על פי פנימיות התורה שני רצונות שבנו רצון להשפיע שנקרא "מי" ורצון לקבל תענוגים שנקרא "אלה".

לכן פרעה שמשמעות שמו זה לפרוע ולגלות כל דבר בלי להשאיר כלום לאמונה והשפעה אלא מונע על ידי ידיעה ולא על ידי אמונה

ומונע על ידי רצון לקבל תענוגים ולא להשפיע אומר למשה "מי " ה' אשר אשמע בקולו כלומר חלק ההשפעה בשם אלהים שהוא "מי" לא מקובל עליו.

וחוטאי חטא העגל כמו פרעה בוחרים ברצונות להשתעבד לתענוגים ואומרים "אלה" כלומר כלי

הקבלה הרצונות לקבל תענוגים  הם המניע שלנו. ותמיד שואלים איך בדיוק ברגע הגדול של קבלת התורה נופלים בכזה דבר?

והתשובה שהיה נראה להם שיש חיים ברצונות לקבל תענוגים ולמרות שזה מתכת מזהב הוטעו לחשוב שיש בזה חיות אמיתית. ב"זה-הב ".

ושזה חלק מהתורה.כי גם על פי התורה יש מקום בגמר התיקון להשתמש בתענוגים בשליטה מלאה לעבודת ה'.

וכשאתה מקבל תורה כל כך גדולה אתה יכול לטעות שאולי כבר תוכל עם גדלותה להצליח להפיח חיים חיוביים גם בשימוש בתענוגים הללו.

ואז באמת אתה מגלה שגם החומריות הכי חומרית ניתנת לשליטה על ידי ערכי ה'.

זהו פיתוי מאוד גדול לחשוב זאת ברגעים שהכל על סף השלימות שבמעמד קבלת התורה נתרפאו כל החולים

וכל עם ישראל היה מחובר במערכת העצבים כמו גוף אחד שלם שכל פרט מעם ישראלה היה כמו איבר שמרגיש את כל האברים האחרים.

ויתכן שזאת הסיבה שחשבו שכלי הקבלה כבר מתוקנים ולכן אמרו "אלה "אלהיך.

שחשבו שהדגש כעת כבר יכול להיות "אלה." אך האמת היא מה שכתוב בפסוק"מי ברא אלה" כלומר- "מי" שהם כלי ההשפעה "ברא" שפירושו הוציא

(ברא מלשון חיית בר צמח בר שזה חיצוני וגדל בחוץ ולכן ברא זה הוציא)"אלה".- את כלי הקבלה מלהשתמש בהם עד גמר התיקון.

והטעות קרתה כי למרות שהיו במדרגה כזו גדולה זה היה לא מכח מדרגה שקנו אלא על ידי התעוררות מלמעלה ולא מה שנקנה באמת על ידי יגיעות ומאמצים מלמטה ..ומדוע?

כי כיום אנו מכורים לתענוגים ושלב ראשון זה להיגמל מהתמכרות זו ועל זה נאמר "מי ברא אלה".

ובגמר התיקון הדגש והחידוש הגדול יהיה "אלה" שניתן יהיה להשתמש בכלי הקבלה כי זה יהיה בשליטה מלאה של הרצון להשפיע למען ערכיו של הבורא.

מה זה אומר לי היום כאן ועכשיו. שגם אנו מדמיינים הרבה דברים שאין בהם ממש כדבר חי שמושך אותי והרבה פעמים עם צידוקים שזה חלק מהתורה בגדלותה .

ולא נדע מה האמת. ולכן צריך תפילה ותמיד שיאיר ה' עיינינו על ידי המאור שבתורה.

שנזכה .ש. טוב 

 

פרשת משפטים

לע"נ סבי הי"ד זצל מאיר בן משה. "ומשפטים בל ידעום".

על החוקים כמו פרה אדומה אוה"ע צוחקים עלינו כי לטענתם זה וחזיר וציצית הם דברים חסרי היגיון

אבל לא תגנוב ולא תרצח ודיני ממונות הם הגיוניים בעיניהם

כי הם מתקנים את החברה ומאפשרים לפרטים שבתוכה איכות חיים חסרת פחד מתמיד מפושעים ועל כך אומר האבה מפיאסצנה "ומשפטים בל ידעום".

כי אם זאת היתה הסיבה למשפטים שלנו לא היה צריך לכתבם בעשרת הדיברות ובתורה כנבואה מאת ה' אלא כמו כל חברה מתוקנת היינו מחוקקים זאת בפרלמנט ושומרים אותם.

אלא שאנו עושים גם אותם רק כי ה'ציוה עליהם כי יש בהם את חדיבותו והמאור שבתורה וזה נצחי ולעולם לא ישתנה

מה שאין כן חוקי בני אדם הם היום לא תרצח ומחר כן תרצח הכל לפי רצון אנושי חברתי שמשתנה על פי האינטרסים של החברה והשליטים שבה.

וכבר אאינו חברות אנושיות כאלו כמו סדום ועמורה וכמו גרמניה הנאצית ואפילו בתוכנו שפעם להיות מתנחל היה ציונות והיום בעיני חלק מהחברה זה להיות כובש ופושע מלחמה.

ולכן כאברהם אבינו יורד למצרים ומשנה מהאמת על קשריו עם שרה ואומר שהיא אחותו,ושואלו אבימלך למה?עונה לו א"א ,"כיטמרתי רק אין יראת אלוקים במקום הזה והרגוני " .

כי גם אם אתם היום מוסריים מחר אם זה לאישתלם לאנטרסים שלכם אתם לא תהיו מוסריים.

ולכן כל הסיבה שלנו לקיום התורה גם במה שנראה שכלי הגיוני אנושי זה לא בגלל זה אלא רק כי ה' ציוה.

שנזכה לחיות את זה ולא רק לחשוב את זה על ידי תרגילים מרובים.

ש. שלום 

 

 

 

 

פרשת תצווה

בגדי הכהן הגדול המכפרים על העוונות הם משום שבשורש ובמקור הראשון בתורה התחושה של הערום וחוסר היכולת לעמוד ישירות מול הבורא שגרמה לאדם הראשון להיחבא מהבורא היתה הבגידה והבושה מהבורא בעקבות החטא של אכילה מעץ הדעת.

הבורא המציא לאדם הראשון את היכולת לגשר על הפער שיצר החטא בין האדם לדבקותו בבורא על ידי כתנות העור.

זה המקור לבגד וללבוש הראשון ועל כן המילה בגד מלשון בגידה ולבוש מלשון בושה.כך כשמכהנים בתפקיד כדי שלא יווצר פער בין התפקיד לביצוע,

הבגד מזכיר ללובש המדים את יעודו ותפקידו כדי שלא תוסח דעתו מהמשימה לה הוא מיועד וגם אם עדיין יש פער בין הביצוע למשימה הנדרשת עצם לבישת המדים יש בה הצהרה שאין פה בגידה אלא גילוי נאמנות ושייכות מתמידים לתפקיד גם אם הקצב של הביצוע לא מלא ושלם.

ולכן יש פה כפרה .ומדייקים שהציץ מרצה דווקא כשלובשים אותו. לציין שהלבישה והמחוייבות הם המכפרים.

והיות שכל עם ישראל הם בחינת כהנים שנאמר"ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש"על כן הציצית שהיא הבגד העממי  יש בה הצלה בשעת סכנה שאז יש קיטרוג על הפער בין הרצוי למצוי ולבישת הציצית המכרזת על נאמנות יש בה פרשנות טבעית שהפער בביצוע הוא משום שמדובר בתהליך של התקדמות ולא בבגידה וזלזול.

שנזכה לנאמנות לבורא יתברך וערכיו ולזכור ללבוש את מדי הנאמנות.

ש. שלום

 

פרשת תרומה

"והיו הכרובים פורשי כנפים מלמעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת".

יש פה בשורה לאדם שאפילו שהוא עשוי מחתיכת רצון לקבל ואגו שזה "מקשה זהב" כלומר חתיכה אחת שכולה זה-הב כלומר שכל האדם בתחילתו נשלט בכל חלק מאישיותו על ידי רצון לקבל תענוגים ואומר בליבו תן לי את זה "זה הב" יכול גם הוא לעלות ולהשתנות לחיבור עם הבורא על ידי הכח האלוקי שבתורה ובמצוות ובמעשים הטובים.

וזה גם עניינה העליון של התורה להביא לכך את האדם. והיה במשכן נס שלמרות שמדובר במתכת ,

האלוקות שבארון גילתה שריבונו של עולם מחייה את הכרובים כעופות ומאפשר שיתגלה בהם חיות.

כל שכן אנחנו נלמד מפה על עצמנו שיכול נס זה להתחולל בנו והכל על פי הפקת המאור שבתורה  שיש לנו הדרכות איך להפיקו מהתורה.

( על פי ר'שלמה מרדומסק בעל תפארת שלמה.)

כן במנורה שעשויה מגוש זהב המרמז לנו על עצמנו שאנו חתיכת גוש של רצון לקבל תענוגים כדי שנהפוך למאירים באור שבתורה שפירושו שיתהפך לנו הרצון על ידי המאור שבתורה לרצון להשפיע צריך פרחים וכפתורים וגביעים.

כפתורים -לכפות את האור כלומר לשלוט בתענוג ולא להתמכר אליו.וזה צריך לצאת מהכאת גוש המתכת בקורנס.

כלומר היגיעה והמאמץ בתורה במצוות ובמעשים הטובים שזה מכה ברצון לקבל תענוגים ואם אתה רוצה שתצמח מזה יציאה מההתמכרות לתענוגים אז התוצאה היא שפורח הרצון לקבל ואחר כך יש יכולת לשלוט באור

כלומר בתענוג שבא מהבורא שיהיה שימוש בתענוג בשליטה שהשימוש לכבודו ולא לכבודנו.

מזה מגיעים לגביעים כלומר כלי יקר לאוצר יקר שהוא התענוגים שהכין הבורא עבורנו בתורה במצוות ובמעשים הטובים.

שהיום מחשש שנתמכר ולא נדע להשתמש בו כראוי ונלכלך אותו בחתיכות של אגו אין לנו גביע ראוי להכיל את השפע הזה והוא מוסתר מאיתנו.

ומשוקדים שצריך לשקוד ולהתמיד בתהליך ולא באטרקציות שבאות והולכות.ואז נזכה להיהפך למנורה שתאיר במקדש. 

שנזכה .שבוע טוב וחודש טוב!

 

פרשת ויגש

"ויגש אליו יהודה".

שואל האש קודש מדוע כתוב ויגש הלא עמד לפניו כבר קודם. וכן למה כתוב" אליו" ולא"ליוסף" ולמה משנה פעם בלשון נסתר ופעם לשון נוכח.
ומלמדנו יסודות בעבודת ה'.שכשפונים לה' בלשון נוכח , זה אומר שה' פה.

כמו כשפונים לאדם.וזה חסד מה' שאפשר לדבר איתו כך אפילו אם זה רק בחלק מהיום או חלק מהתפילה ולא בכולה.

וזה מורגש באדם בכך שכעת כל כולו רוצה להיות עם ה' במילים שאומר לו.שכעת נכנסים בליבו על מילים אלו אהבה ויראה כזו שרוצה כעת להתכווץ כולו במילים אלו לה'.

וגם זוהי דביקות על כל פנים ברגעים אלו. וגם אם לא מצליח להרגיש זאת ילך על פי הנוסחה בפסוק....." כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו"

שלקרב ללב זה על ידי שמתחיל בפיך לדבר דיבורים שאחר כך יפעלו לעורר הלב.שדיבורי יהודה מרמזים לכמה דברים. ובעבודת ה' " ויגש" שצריך פעולת הגשה לתפילה שקודם התפילה נותן לב שהתפילה תהיה דביקות אליו יתברך.

ובתפילה אנו מוצאים עצמנו במצבים שונים פעם שה' נוכח ומרגישים קרבה וכיסופים אליו ופעם נסתר  מאיתנו בהרגשה.

אך אם עושים את ה"ויגש" לפני התפילה שפירושו לרצות להרגיש דווקא את קרבתו של ה' בתפילה ולא את המתנות שרוצים, אז זוכים לזה.

כי הכל הולך לפי הכלי וההשתוקקות שהכנת שרואים משמיים שמה שאתה רוצה זה את קרבת ה' ולא את המתנות שלו

ואם יתנו לך את זה תדע להעריך זאת וזה לא יהיה" בל תשחית" אז נותנים לך קרבת ה'.בחינת נוכח ולא נסתר.

 

 

פרשת תולדות

על עשיו נאמר "כי ציד בפיו". מפרשים חז"ל שצד את אביו בפיו שהיה שואלו שאלות מתחכמות .מאיפה מעשרים את המלח ואת התבן.

מסביר הרב ברוך שלום מה זה בא ללמד אותנו בעבודת ה'.

הפה הוא החלק של הראש שמעביר את הדברים מהראש לגוף.

ועל ידי האכילה הוא גם מתאים אותו לתנאי הגוף. אחרת, הוא פולט אותו החוצה.עשיו צד רק בפה אך לא היתה לו יכולת לצוד גם עם הגוף. 

כלומר : כל אחד מאיתנו יש בו את עשיו "בקטנה."שמוציא החלטות באופן כללי .אך בפועל להוציא אותם למימוש לא מצליח. ולפעמים גם לא רוצה.

וזהו עשיו שבתוכנו. שרואה בעשוי -עשיו, סוג של שלימות במובן שטוב לי עם איך שאני ולכן איני רוצה באמת להשתנות.וזהו קול פנימי בתוכנו המזוהה כעשיו.

שנזכה לצוד גם בגוף ולא רק בפה צידה רוחנית אמיתית שתהיה צידה לחיים בצבא ובכלל.שבוע טוב ממה שנשאר מהשבוע .וחודש טוב!

 

 

פרשת חיי שרה

חז"ל אומרים שלאברהם אבינו היתה מרגלית בצוארו וכל מי שהסתכל בה היה מתרפא.

מסביר הרב ברוך שלום שמרגלית זה מלשון מרגלים. שבאים לאדם לרפות את ידיו.

ולפי הבנתי בדבריו הצואר הוא מקום החיבור בין הראש לגוף.

ובפנימיות הוא מרמז על המעבר מהחלטות הנעשות בראש לביצוע הנעשה בגוף.

ובדיוק כשהאדם בא להוציא לפועל את החלטותיו הנוגעות לעבודת ה', מיד באות טענות מה יצא לך מזה ולמה דווקא עכשיו ועוד.

ואברהם תלה את המרגלים באופן שלא תהיה להם שליטה עליו אלא הוא ישלוט בהם.

באופן שהוא מעונין בהם כי הם מאתגרים אותו והופכים את עבודתו לאיכותית יותר,

משום שהוא לכבוד ה' הממלא אותו לגמרי ,מעוניין להתאמץ.

ומי שהסתכל במדרגת אברהם הזו מייד התרפא מחולשותיו ולמד ממנו איך לעשות מטענות אלו ומהדפקט שבהם אפקט.

שנזכה שבוע טוב ומבורך

פרשת וירא

 כשאתה כורת ברית זוהי מחויבות שבכל מצב שיהיה תגלה נאמנות כלפי מי שאיתו כרת את הברית.

 זוהי משמעות הברית. 

 והיא מהווה ביטחון ביציבות הקשר שנרקם בין כורתי הברית.זה ההבדל אצל אברהם לפני הברית ואחריה בינו לבין ה',

והדבר נכון לגבי כל אחד מאיתנו.

על פי המדרש אמר אברהם לה',שלפני הברית היו באים אליו אורחים ,ואחרי הברית לא.

אמר לו ה' שאחרי הברית ובגללה , ה' והפמליה  שלו יבואו לאברהם.

ומסביר הרב ברוך שלום:שאורחים זה מצב ארעי.

וכשאין ברית ואין מחוייבות לעבודת ה' בין אם מדובר בזוגיות ובין כלפי הבורא ובין כלפי המדינה והצבא, הכל בא והולך והכל כמו אורח . פעם בא ופעם הולך.

וזהו עולמם של "המתחברים "  וה"זורמים" השנטילולים והנרגילולים שמה שהם מתחברים אליו כשהם מתחברים בא אליהם בהתלהבות ורבק

ואז, כשההתחברות חלפה, הלך להם כל הכח. והם במצב של הכנסת אורחים פעם בא ופעם הולך.

אך הברית והמחוייבות והאחריות והדבקות במשימה מייצרת מצב שהבורא רואה שאתה נאמן ואז אתה מגלה שגם אם תקבל ממנו את גילוייו לא תהיה בעולה ויורד אלא ככורתי הברית.

נאמנות בכל מצב. 

ולאנשים כאלה שרואים עצמם בברית ומקיימים אותה יש כלי לקבל את גילוי נוכחות הבורא בתוכם. כי הבורא לא מוגבל.

ומי שלא מציב לו הגבלות ומגלה נאמנות תמיד לא משנה מה יקרה לו, הוא, פינה לבורא מקום וחשיבות ללא הגבלה ולכן הוא יכול להתחבר לבורא שלא מוגבל.

אך מי שמציב תנאים לבורא ולא מוכן לכרות ברית על זה, גםהבורא אומר עליו כמה שהוא נפתח ועם הכלי שהוא מכין זה מה שיקבל.

וברית המילה בענף הגשמי פועלת בשורש הרוחני את ברית הנאמנות וזאת כמובן אם זוהי כוונת עושה המצווה.שנזכה להיות נאמנים לבורא בכל המצבים ולערכיו הנצחיים והבלעדיים.

ש.שלום .

 

 

פרשת נח

נח והמחרישה.
נח נקרא כך על שם שעד שבא הוציאה הארץ קוצים ודרדרים עוד מקללת הק"בה את האדם על חטאו.

וכשבא נח והמציא את המחרישה נפסקה התופעה של הקוצים. כך על פירשי .

כמובן שאין ענינה של התורה  לדבר לימודי חקלאות במכון ויצמן.

מסביר הרב ברוך שלום בנו בכורו של בעל הסולם ז"צל.

שאדמה זה מלשון להידמות לבורא. וההידמות היא על ידי תכונות.

וכמו שהבורא מידתו הכוללת היא לתת או יותר נכון לא לקבל  כי אם אנו יוצאים בהנחת מוצא שהבורא מושלם הוא לא זקוק לקבל מאף אחד .

ואנו לעומת זאת מכורים לרצון לקבל שאף פעם לא בא על סיפוקו ותמיד רוצה מנה כפולה ומכופלת של תענוגים כמו כל המכורים.

וזה כואב ודוקר את המכור שאינו מצליח להגיע לסיפוקו.

אך כשיש יכולת להפוך את הרצון מלקבל להשפיע לזולת ולנטרל את ההתמכרות הזו, זה מביא מנוחה לחייו של האדם כי הוא לא תלוי בציפיה המאכזבת מהתענוגים שימלאוהו.

וגם לא אכפת לו אם יהיה לו תענוג או לא אלא רק לזכות לעשות למען ערכיו של הבורא מתוך הכרה בחשיבותם, הוא במנוחה מהמרדף המאכזב.

וזה על ידי הכח שבמאור שקיים בתורה ובמצוות ובמעשים הטובים של האדם. בתנאי שזה מה שהוא רוצה מהם. זוהי המחרישה של נח.

שהיא הופכת את האדמה כלומר את הרצון של האדם להידמות לבורא מרצון לקבל להתהפך לרצון להשפיע ולא להיות תלוי בקבלה ואכזבותיה.

ונותנת לאדם אפשרות להידמות לבורא.ולכן נח הביא את המנוחה הזאת לעולם וגילה להם איך קונים מדריגה זו .

שנזכה. שבוע טוב וחודש טוב.

 

פרשת כי תצא 

מלחמת מצוה בעבודת ה' היא על הקיום המעשי של התורה ומצוות .ושם ניתן להרגיש מוחשית את ההתקדמות לפי הרכוש שאדם אוסף בכמות התורה והמצוות.אך מלחמת הרשות בעבודת ה',פירושה למען רשותו של מי אני עובד. לרשות האגו שלי או לרשות ערכיו של הבורא מתוך ביטול רשותי לטובת רשות ערכיו של הבורא. ובזה יש הרבה עליות וירידות של האדם העובד ה', לפי מידת עליית מפלס החשיבות של הבורא בליבו של האדם או ירידתו.ואז מגלים לעובד ה', כמה נשמתו שהיא מבחינתנו החשיבות של הבורא בליבנו היא מצד אחד יפה בעינינו ומצד שני שבויה פעמים רבות בחשקים ובתאוות השולטות עליה.וזהו המצב בעבודת ה' של -"וראית בשביה אשת יפת תואר." וזוהי מתנה לראות  זאת עד רמת הרגשת האדם כי רק כשמרגישים זאת וזה מציק עד כדי שהמצב הקשה הזה בלתי נסבל,רק אז, מחליטים באמת ומקבלים כח להשתנות .ואז "ולקחתה לך לאשה ".והבאתהאל תוך ביתך "- כלומר לתת לה מעמד של גבירה ולא של שבויה.שעל פי בעל הסולם במצב הפתיחה של האדם בעבודת ה' הגבירה כלומר החשיבות של עבודת ה' היא מתוך אינטרסים ולא משום חשיבות הערכים.והנסיוןלעבוד רק מתוך חשיבות ה' וערכיו בשירות הצבאי ובזוגיות ובחיים בכלל,לא שולטת. והמאמץ שצריך להיות הוא להביא את חשיבות זו לשלוט ושהיא תהיה הגבירה."והבאת אל תוךביתך" "וגילחה את ראשהועשתהאת ציפורניה"-שהעבודה הזו רק בגלל חשיבות הבורא צריכה להיות בחינת בית של קבע ללא יופי חיצוני שמושך  כמו השיער והציפורניים כי כשלא רואים בה את טובת ההנאה האישית, שמושכת כמו השיער והציפורניים באישה כשהיא מתייפה בהם  וכן" והסירה את שמלת שביה מעליה".שגם השמלה כמו השיער והציפורניים גורמים אטרקטיביים שאינם חשיבות אמיתית אלא סיבות חיצוניות שמהוות מוטיבציה חלשה זמנית וחולפת בעבודת ה'.ואנו צריכים כל הזמן לחדד שדווקא כשתרד כל האטרקציה המושכת בעבודה אז יבחן הקשר האמיתי שלנו לעבודת ה'.וינתן לו בנין יציב וקבוע בליבנו. ולכן כשבאים בהתחלה למכינה ישיבה צבא מקום עבודה או הקמת משפחה, בהתחלה הכל מושך נוצץ אטרקטיבי חדש מרתק מעניין אך אז, זה לא בא מהמקום האמיתי של חשיבות הדברים האלו בלי קשר לאם זה מענין מושך ואטרקטיבי. וצריך להבין שרק אז מתחילההעבודה האמיתית ושהיא מחייבת תהליך עם הרבה סבלנות רציפות תפקודית והתמדה עם דביקות במשימה ואמונה בחשיבותה.שנזכה. המשך שבוע טוב 

פרשת ראה

"ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה."....-טבענו הוא שבזמן הצרה והדאגה אנו שוכחים את האמונה שצריכה לבוא לידי הרגשה בלב שיש רק ה' בעולם והוא ורק הוא מנהל פה את העניינים.וכשכביכול רע, תולים זאת בחמאס ובממשלה ובהכל חוץ מהבורא שעל ידי כל הבלגן הזה מוציא מאיתנו מתנות נפלאות של אחדות ,בניית האמונה בצדקת הדרך ,בירור מה ענייננו בארץ הזאת, תרגילים בהתמודדות מול חוסר וודאות שמצריכים שרירי אמונה גדולים וחזקים, הבנה שהארץ נקנית ביסורים ,ועוד .ושאין דרך טובה מזו ללמוד את הפרקטיקה של כל האמונות הללו.וזה שאומר בפרשה שצריך לדעת שגם הקללה מאת ה' ולטובתנו-ראה אנכי נותן שאנו חיים בחוקי קיום של תענוג ויסורים. ולפי הצער השכר. ולכן כשמצטערים מכניסים זכות לחשבון וכשנהנים לעצמנו מכניסים חובה לחשבון. כמו שכתוב בפרקי אבות. לפום צערא אגרא ומצד שני החנות פתוחה והחנווני מקיף הפנקס פתוח והיד רושמת.ועל כן מה שנראה כקללה הוא הכנסת זכות לחשבון.ואם מייחסים זאת להטבה האלוקית ולאלוקות זה גורם ופועל הורדת ההסתרות של הבורא מאיתנו ומי שכך פועל מאמין ומרגיש וחי את האמונה בליבו ולא בתאוריה.מקרב הוא את הגאולה לא רק לעצמו אלא גם לסביבתו.(מהרבה מפיאסצנה אש קודש על פרשת ראה)שנזכה. קופיקו. שבוע טוב.

 

פרשת מסעי

מה אומרות לנו ערי המקלט בימינו?. (על פי ר' שלמה מרדומסק בעל התפארת שלמה .) שהמקלט הוא מהיצר שמנסה לרצוח את עבודת ה' שלנו  ולגאול את הדם של גואל הדם על פי זה יהיה הפירוש לגאול את הבריחה שלנו מהנהנתנות. כי בסוף ברא אותנו הבורא כדי לתת לנו תענוגים  שהכין לנו . ובאופן זמני אנו נדרשים להרוג את ההתמכרות לתענוגים לא כדי לחסלם סופית שזה רוצח במזיד , אלא כדי למנוע התמכרות  על מנת שבהמשך נשתמש בתענוגים שהכין לנו בשליטה. שזה רוצח בשוגג. והיצר רוצה לגאול את "דמה" של הנהנתנות שאנו מנסים להרוג מההתמכרות, כדי שנחזור להשתמש בה בשליטה שזה יהיה למען הבורא ולא לעצמנו. לכן צריך מקלט והגנה מהיצר-"גואל הדם".ומהו המקלט, 6 התיבות של קריאת שמע "שמעישראל ה' אלהינו ה'  אחד". ו 42 המילים של פרשת "ואהבת". אז איך זה בדיוק פועל? מה זה רק להגיד את המילים?.מסביר הרבה מפיאסצנה על מה שאמרו חז"ל " אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש "ואם גם זה לא עזר  תגיד קריאת שמע שזה לא סתם להגיד אלא מתוך מוכנות אמיתית למסירות נפש. איך לא" נעבוד על עצמנו בעיניים", ונגיד שאנו אומרים מתוך מסירות נפש? .אלא שוב זה עניין של תרגילים לתרגל מאמץ עד מצבים שבהם אתה מגיע לומר לעצמך "טוב מותי מחיי".ובריבוי התרגילים כבר לא אכפת לך מעצמך אלא מהמשימה. ואז אתה מוגן ובמקלט מהיצר שמדבר איתנו כל הזמן בשפה של איך יצאת פראייר  ואיך שוב אכלת אותה מכך שציפית ולא קיבלת מה שרצית. זה יכול לפגוע רק במי שמצפה לקבל אך מי שמצפה לתת היצר הזה לא פוגע בו והוא מוגן. כי הוא רואה בלקבל , מוות - שונא מתנות יחיה. וזה ערי מקלט לנו היום כאן ועכשיו. ועוד. ידוע שאלו שבעבר הירדן המזרחי לא היו קולטות לפני שאלו שבארץישראל היו קולטות.וביניהם הלא היה הירדן. הירדן בענף הגשמי מציין את.ירידת הדינים וההגבלות בשורש הרוחני. ירדן-ירד דין.וכשיורד הדין אין הבדל בין אלו שקולטות בתוךהארץ או בעבר השני. ולגבינו אם אתה בהשפעה וירד ממך הדין וההגבלה כי כעת אתה מוכן לתת הכל , גם אם אתה מחוץ לראיה איך הכל ישר לאל ואין לך כעת את הגילוי הזה שהוא מדרגת ארץ ישראל ברוחניות, אתה יכול הגיע לכך על ידי אמונה שלימה שבה הכל מאת הבורא ובשלימות ושיא ההטבה ואת השריר הזה של האמונה אתה מחזיק גם בלי הגילוי, אז זה קולט אותך ומגן מהיצר ואפילו מחוץ לארץ ישראל. שנזכה. שבוע טוב חודש טוב וברכת הצלחה ללוחמים לחייליםורפואה והחלמה שלימה לחולים ולפצועים וניחומים לאבלים.

פרשת מטות

אנו מוצאים בפרשה את החידוש בתורה שתנאי יכול לבטל מעשה.פעם ראשונה שהיה תנאי כזה מפורש בתורה זה התנאי שהתנה משה עם השבטים שרצו להתנחל בעבר הירדן. ועל כן בהלכה מקפידים כפי שמופיע בנוסח הכתובה שהתנאים של הבעל עם אשתו הם כתנאי בני גד ובני ראובן. ו3 פרטים מחייבים הלכתית בתנאי. שהתנאי קודם למעשה , ושהתנאי יהיה כפול כלומר מה יהיה אם יתקיים התנאי ומה יהיה אם לא יתקיים התנאי, ושהלשון הכפולה בתנאי היא שההן קודם ללאו.כלומר מה יהיה אם יתקיים התנאי קודם לחלק השני שהוא מה יהיה אם לא יתקיים  התנאי.כל זה הלכתית .אך ניתן לראות פה גם עקרונות איך הדיבור יכול להיות יותר ממעשה ולבטלו בכך שכשיש חזון הוא צריך להיות שההן קודם ללאו. כלומר תמיד תגיד מה יהיה בתיכנון וצא מנקודת ההנחה שהחזון יתממש תחיה אותו ב"סרט" ואל תתחיל עם כל מיני פיקפוקים "מה יקרה אם ניכשל ולאנצליח"וכו'. וזה התנאי הראשון להצלחת התכנית שלך. החלק השני בחשיבות אחרי שאתה החלטי הוא לא לחיות בדמיונות כלומר הכפילות בתנאי.כלומר מה  אתה משלם ומתחייב על כך אם לא תקיים את ההתחייבות שלך.זה נקרא לקחת אחריות וזה החלק השני בתנאי הכפול. והחלק השלישי שהתנאי קודם למעשה. אחרי שיש חזון והחלטיים בו ואחרי שאנו מבינים מה נשלם אם לא נקיים את החזון שכלפיו אנו מתחייבים, רק אז ניתן לעבור למעשה והמעשה יהיה רציני וסיכוי טוב שיצליח. לא נשכח גם שכל מעשה שמיים וארץ הם על תנאי שכן במעשה בראשית כתוב" יום השישי" ומסבירים חזל מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם מקבלים ישראל את התורה מוטב ואם לאו אני מחזיר את העולם לתוהו ובוהו.ומכאן נלמד על כל מעשה שלנו שיהיה בנוי ממרכיבי התנאי שהם מצליחי המעשים.שנזכה להצלחה וברכה במעשה ידינו והצלחת כל עם ישראל במאבקיו.ש. טוב. מקפיקו

 

פרשת מטות 2

"וידברמשה אל ראשי המטות.".. המילה "מטה" על פי הרב ברוך שלום בעבודת ה' לגבינו זה שאדם צריך להרגיש מטה בחשיבות וכשהוא לא מחשיב את עצמו ולא מלא מעצמו הוא מאפשר לפנות מקום בתוכו לחשיבות הבורא. זה פועל שהבורא ועוצמתו האלוקית מרימה את האדם לראש ולמנהיגות וזה שילוב המילים שהן גם הנוסחה למנהיגות אמיתית -"ראשי המטות".מדובר  פה במנהיגות שהיא ההיפךהגמור ממנהיגות סקרים רייטינג ושבחים עצמיים מוחצנים. מנהיגי האמת האלה-ראשי המטות, תמיד יתחבאו משררה ומנהיגות לא יבקשוה ולא ירדפוה ולא יציגו עצמם כמועמדים. אלא יחזיקו מעצמם כאחרוני העם.כפי שמצינו במשה ובדוד וכל שאר מנהיגי האמת. זו גם הנוסחה להנהיג את עצמנו נכון. כי כשאני לא חשוב אז הבורא וערכיו חשובים בליבי וגם בריותיו ומעשיו ויש אפשרות בתוכי לקבל שהכל בא לטובתי מאיתו גם אם אני לא מבין למה .וגם המבצע שאנו בתוכו הוא מקבל ערך של טוב .פתאום העם מתאחד ומדבר על בירורים ענייניים על הדדיות וערבות וקשר לארץ ומגבש את כוחותיו בעקשנות מול האתגרים ועוזב את השטויות שמעסיקות ביומיום .זה יראה כך במשקפיים של מי שמאמין שכל מה שעובר עלינו פה בפרט ובכלל הוא מעשה ידי ה' להיטיב לנו ולפתח אותנו לברר מה אנו רוצים מעצמנו ומארצנו.שאילולא מצב זה היינו ממשיכים את הסיאוב והשטויות .ועל זה יש לשמוח שזכינו להילחם על ארצנו עם צבא משלנו ועם ערכי הבורא יתברך שמתגלים בכל אופי הלחימה שלנו. המתייחס להבחנה בין אשמים לחפים מפשע עד כמה שניתן.כי בתוכנו יש רגישות לנבראיו של הבורא .אין עוד עם וצבא כאלה בעולם.אז הרבה שמחה ואמונה.ש.טוב.והצלחה במלחמה. מקופיקו.

 

פרשת פנחס

  "נכון אתם אנשים כשרים אך לא לזאת הייתה כוונתי,רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלימים"

פדואל | ישיבה ומכינה קדם-צבאית